נעים להכיר, מאיה, בחורה ישראלית טיפוסית.
בת 20 וקצת, ספק 21, ספק 22
חיילת משוחררת או אזרחית טרייה, ספק אחד מהשניים.
בחורה עירונית, "צפונית", מיושבת בדעתה
ומצדה השני- נערת טבע חוצפנית, קיבוצניקית בנשמה.
מאיה שלנו, בגיל ההתבגרות, לא בדיוק נהנתה משובל של ורדים.
מחזרים תמיד היו, והיופי פרץ לו בעוז, כי עם גנטיקה,הרי, לא נלחמים..
אבל משהו נשאר כבוי לו שם, בין התלתלים הזהובים.
ולהבה אחת,שהתפרצה לה כך, ופתאום יום אחד כובתה ברשעות, על ידי אחד שהיה כ"דג במים" ,
אך לשחות אינו ידע ברזי חוקי מערכת יחסים.
וכך,מאיהל'ה שלנו, יפהפיה מקומית,
מתהלכת לה ברחבי הארץ, סינגלית.
עם גיוסה לצבא הוצבה,איך לא, בתפקיד מפתח ל"חיילת החמודה".
שאת כולם סחפה, לא במודע או במודע.
המש"קית ששמה נלחש בין המוצבים וסיפורים על ההיא הלא מושגת נרקחו,
והיא תמיד הייתה שם, בודדה, אומרת- בואו, ואותי קחו.
והזמן עובר לו, והבחורים הולכים ובאים. כולם מתלהבים,מסתנוורים מהיופי,מתקרבים.
"אין כמוך,באמת" הם אומרים למאיה, מחבקים ולא רוצים לעזוב.
ואז בורחים הם, הרי לישראלי "אף פעם לא יכול להיות יותר מדי טוב".
והיא,היפהפיה המקומית הקטנה, היחפנית.
מאיהל'ה שלנו, מחליטה על תפנית.
על מטוס היא עולה, מעבר לרקיע ולעננים. נוחתת באמריקה, ארצו של דוד סם וההמבורגרים.
ומאיה מחפשת. בנאדם אמיתי, חיבוק אמיתי. אהבה.
לא בדיוק הרבה לבקש, אבל למצוא? זו משימה.
הזמן קצר והמלאכה מרובה, ומאיה, כידוע, עם בחורים תמיד מצליחה.
היא מסובבת על אצבעה הקטנה לא אחד, אלא שניים.
בחורים בשפה זרה שהיא לה הופכת פתאום נהירה שבעתיים.
"איי לאב יו מאיה" הם אומרים,ומתכוונים לכל מילה.
ומאיה מתאהבת, נשאבת לתוך מחול הקיטש.
עד שצריך ללכת, והיא משאירה מאחוריה אהוב אמריקאי, איש.
מאיה'לה עוד רגע חוגגת 22. הזמן טס. זה ידוע. גם כשלא נהנים.
בארץ ישראל הדברים תמיד קצת הזויים.
ומכל הבחורים שבהם נתברכה מדינתנו הקטנה, בת השישים,
נוחת למרכז התמונה מושבניק רחב כתפיים עם חיוך מקסים.
ומיודעתנו? מתלהבת? איך לא.
הוא הרי התגלמות הצבר בשלמותו.
והיא רק צריכה מישהו שיחבק אותה. ותו לא.
אך ישנם דברים שילדת הטבע התמימה שלנו נטתה לשכוח.
והם שהבחורים הישראלים הם שרוטים ודפוקים במוח.
ואין להניח, אם כך, כי מושבניק שהפך לעירוני בכזו דבקות,
לא חסר בו מן הזן שקוראים לו "הישרטות".
אבל למאיה'לה היקרה שלנו זה כלל לא מפריע.
הרי יש לה מי שלעת מצוא יחבק, ילטף וירגיע.
וכך יוצא שמילים שצריכות היו להיאמר מזמן ובמקומות אחרים,
מוצאות עצמן נלחשות בינות למפגשים עם אותו הבחור,
שהוא מצידו- לא מבין את המאליו ברור.
וכך מוצאת את עצמה מאיה, בת כמעט 22,
שוב פעם לבד, אך מחזרים תמיד יש כמים.
ויודעת היא שיכולה היא, בהינף יד אחד,
להשיג כל מה שתרצה וכמעט כל אחד.
אך ישנה כאן בעיה שאינה ניתנת ליישוב באף צורה-
מאיה רוצה את הדבר שאינו ניתן להשגה.
אך מאיה, בחורה עם אינטלקט חד לכל הדעות,
יודעת איך לתכנן אסטרטגיות די נאות.
ולפיכך- אין לדאוג לה, לבעלת החוצפה הישראלית,
שמא לא תצליח להעלות בחכתה את אותו האחד,
שלחם חוקו האינטלקטואלי אותה המם והצמית.
ומוסר ההשכל כאן, בנות יקרות,
הוא פשוטו כמשמעו-
בנים הינם עם הבוחר לו להאחז,
בהשגות מאוד טיפשיות 
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
