לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Life Is A Show


החיים הם במה ואני הרקדנית.מאחורי כל שיר וריקוד יש סיפור,מילים כתובות ומוזיקה. פעם אמרו לי שאני יודעת לספר סיפורים. ואני מספרת-רוקדת ושרה,כותבת ויוצרת. ברוכים הבאים למופע שלי.

כינוי: 

בת: 39

ICQ: 100005766 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הבחורים של מאיה


 

נעים להכיר, מאיה, בחורה ישראלית טיפוסית.

בת 20 וקצת, ספק 21, ספק 22

חיילת משוחררת או אזרחית טרייה, ספק אחד מהשניים.

בחורה עירונית, "צפונית", מיושבת בדעתה

ומצדה השני- נערת טבע חוצפנית, קיבוצניקית בנשמה.

 

מאיה שלנו, בגיל ההתבגרות, לא בדיוק נהנתה משובל של ורדים.

מחזרים תמיד היו, והיופי פרץ לו בעוז, כי עם גנטיקה,הרי, לא נלחמים..

אבל משהו נשאר כבוי לו שם, בין התלתלים הזהובים.

ולהבה אחת,שהתפרצה לה כך, ופתאום יום אחד כובתה ברשעות, על ידי אחד שהיה כ"דג במים" ,

אך לשחות אינו ידע ברזי חוקי מערכת יחסים.

 

וכך,מאיהל'ה שלנו, יפהפיה מקומית,

מתהלכת לה ברחבי הארץ, סינגלית.

 

עם גיוסה לצבא הוצבה,איך לא, בתפקיד מפתח ל"חיילת החמודה".

שאת כולם סחפה, לא במודע או במודע.

המש"קית ששמה נלחש בין המוצבים וסיפורים על ההיא הלא מושגת נרקחו,

והיא תמיד הייתה שם, בודדה, אומרת- בואו, ואותי קחו.

 

והזמן עובר לו, והבחורים הולכים ובאים. כולם מתלהבים,מסתנוורים מהיופי,מתקרבים.

"אין כמוך,באמת" הם אומרים למאיה, מחבקים ולא רוצים לעזוב.

ואז בורחים הם, הרי לישראלי "אף פעם לא יכול להיות יותר מדי טוב".

והיא,היפהפיה המקומית הקטנה, היחפנית.

מאיהל'ה שלנו, מחליטה על תפנית.

 

על מטוס היא עולה, מעבר לרקיע ולעננים. נוחתת באמריקה, ארצו של דוד סם וההמבורגרים.

ומאיה מחפשת. בנאדם אמיתי, חיבוק אמיתי. אהבה.

לא בדיוק הרבה לבקש, אבל למצוא? זו משימה.

הזמן קצר והמלאכה מרובה, ומאיה, כידוע, עם בחורים תמיד מצליחה.

היא מסובבת על אצבעה הקטנה לא אחד, אלא שניים.

בחורים בשפה זרה שהיא לה הופכת פתאום נהירה שבעתיים.

"איי לאב יו מאיה" הם אומרים,ומתכוונים לכל מילה.

ומאיה מתאהבת, נשאבת לתוך מחול הקיטש.

עד שצריך ללכת, והיא משאירה מאחוריה אהוב אמריקאי, איש.

 

מאיה'לה עוד רגע חוגגת 22. הזמן טס. זה ידוע. גם כשלא נהנים.

בארץ ישראל הדברים תמיד קצת הזויים.

ומכל הבחורים שבהם נתברכה מדינתנו הקטנה, בת השישים,

נוחת למרכז התמונה מושבניק רחב כתפיים עם חיוך מקסים.

ומיודעתנו? מתלהבת? איך לא.

הוא הרי התגלמות הצבר בשלמותו.

והיא רק צריכה מישהו שיחבק אותה. ותו לא.

 

אך ישנם דברים שילדת הטבע התמימה שלנו נטתה לשכוח.

והם שהבחורים הישראלים הם שרוטים ודפוקים במוח.

ואין להניח, אם כך, כי מושבניק שהפך לעירוני בכזו דבקות,

לא חסר בו מן הזן שקוראים לו "הישרטות".

אבל למאיה'לה היקרה שלנו זה כלל לא מפריע.

הרי יש לה מי שלעת מצוא יחבק, ילטף וירגיע.

וכך יוצא שמילים שצריכות היו להיאמר מזמן ובמקומות אחרים,

מוצאות עצמן נלחשות בינות למפגשים עם אותו הבחור,

שהוא מצידו- לא מבין את המאליו ברור.

 

וכך מוצאת את עצמה מאיה, בת כמעט 22,

שוב פעם לבד, אך מחזרים תמיד יש כמים.

ויודעת היא שיכולה היא, בהינף יד אחד,

להשיג כל מה שתרצה וכמעט כל אחד.

אך ישנה כאן בעיה שאינה ניתנת ליישוב באף צורה-

מאיה רוצה את הדבר שאינו ניתן להשגה.

 

אך מאיה, בחורה עם אינטלקט חד לכל הדעות,

יודעת איך לתכנן אסטרטגיות די נאות.

ולפיכך- אין לדאוג לה, לבעלת החוצפה הישראלית,

שמא לא תצליח להעלות בחכתה את אותו האחד,

שלחם חוקו האינטלקטואלי אותה המם והצמית.

 

ומוסר ההשכל כאן, בנות יקרות,

הוא פשוטו כמשמעו-

בנים הינם עם הבוחר לו להאחז,

בהשגות מאוד טיפשיות .

 

 

נכתב על ידי , 7/6/2008 20:43   בקטגוריות אני ועצמי, מציאות נפרדת, שעת סיפור, אהבה ויחסים  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דצמבר ויוני


זה סיפור די מוזר,קצת הזוי,מטורלל.

שמתחיל ונגמר קצת מהר וחבל,

על זוג מיוחד,שלהכל מסוגל,

רק בלחיות ביחד הוא קצת מקולקל.

 

ונכיר את הנפשות הפועלות,לכאורה,

נעים מאוד,זוהי יוני,נערה צחורה

ומיהו העומד במרכז מחשבותיה,ימים כלילות?

אכן,צדקתם,זהו דצמבר-אליל הבנות.

 

דצמבר ויוני הכירו בדרך לא-דרך,

בתוך רשת פנימית של אמנות ממוסגרת

דצמבר הגיש את הלחן והזמר,

ויוני,בתורה,טוותה את המילים במיומנות לקשר.

 

וכך עוברים להם ימים וחודשים,

ודצמבר ויוני שלנו קשורים-לא קשורים.

כל אחד חי את חייו בשלווה,

ולפעמים יוני בחינניות לדצמבר מפריעה.

 

כבר שנה עוברת,בקלות מדהימה,

ויוני ודצמבר כל אחד במסלול המראה.

לפעמים הם עוד קשורים,בקורים עדינים

אך שומדבר לא מסגיר את מה שיולידו ימים.

 

יוני,כאמור,נערה עדינה.

מסך של תלתלי זהב מסתיר מחשבה פיקחית ותמימה.

ודצמבר שלנו,כפי שכבר נאמר,

הוא יפה ונאה,גבר לכל דבר.

 

דצמבר ויוני,כפי שמותיהם,כך הם הפכים גמורים.

לפעמים נראים דומים ולפעמים מאוד שונים.

כמו הקיץ והחורף,שנמצאים בהם במעורבב,

כך גם הם-כל אחד שונה לגמרי מהשני ברגשותיו.

 

בעוד דצמבר שלנו עולה ונוסק

על יוני שלנו מגדל קלפים מתרסק.

וכאן נכנסים לעניין אותם קורים עדינים,

שכבר לפני הרבה זמן קישרו ביניהם.

 

כשיוני,הנערה-נימפה,נאבקה בצרתה,

הופיעה עזרה ממקום לא צפוי-דצמבר ידידה.

הוא עודד ודיבר,במילים מנוסחות

ועזר לה להבין את כוחן של האמזונות.

 

ואכן,יוני בעזרתו שוב גילתה את הכוח הטמון בה בפנים,

אך לא מצאה דרך מתאימה דייה להודות לו על אותם רגעים.

ודצמבר,כולו משולהב מין הפרח שקמל ושוב פרח,

לא ידע את דעתו-התבלבל,נבהל וברח.

 

וזהו סופו של הסיפור המקסים,

בין יוני-נימפת הקיץ העדינה המיומנת בקשרים,

ודצמבר-נער החורף,האביר המגשים.

 

ואולי,בעתיד,בימים אחרים ומקומות שונים,

יוני ודצמבר שוב ייפגשו פנים מול פנים

וייתכן והניצוץ הנוגד ביניהם שוב יקפוץ

אך הפעם,מי יודע? אולי יהיה שינוי בסוף.

נכתב על ידי , 12/8/2004 01:19   בקטגוריות שעת סיפור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



15,552
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAydelvayss אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Aydelvayss ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)