לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Life Is A Show


החיים הם במה ואני הרקדנית.מאחורי כל שיר וריקוד יש סיפור,מילים כתובות ומוזיקה. פעם אמרו לי שאני יודעת לספר סיפורים. ואני מספרת-רוקדת ושרה,כותבת ויוצרת. ברוכים הבאים למופע שלי.

כינוי: 

בת: 39

ICQ: 100005766 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½!. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

תשס"ט


שנה חדשה.

וכשמה כן היא- תשס"ט מסיטה אותי חזרה לדרך הישר.

כולי תקווה.

 

חותמת חודש ראשון בבאר שבע.

ההליכות כבר נעשו דבר שבשגרה, כאילו מעולם לא הפסקתי.

כאבי הגב סודרו ע"י קניית תיק נוח, מרופד במיוחד ומפנק.

החדר בחצר כבר סודר ואורגן והפך להיות אי של שקט באמצע העיר.

הלימודים עולים על גדותיהם, אבל כולי תקווה שאצליח לתכנן את החופש הבא (בשבוע הבא) לטובת סיום כולל של כלל השיעורים.

 

ובסדר לי.

באמת.

 

אמנם שוב הבטן עשתה לי צרות, כהרגלה בקודש, אבל גם זה פלוס מינוס הסתדר.

אז פחות סנדביצ'ים,איסור לשתות חלב וכמה שפחות קפה ובעיקר המון מים.

 

ומתחיל להיות קריר. וכבר ירד גשם כמה פעמים. השבוע הוא גם העיר אותי באמצע הלילה.

וגאווה. מישהי שאני באמת אוהבת והיא לי כמו אחות עברה גיבוש טיס.

וכיף. אני אוהבת את האנשים שפגשתי בלימודים והפכו לחברים שלי.

 

ומושבניק חדש.

לא זה הידוע לשמצה, שאין להגיד את שמו. ההוא עם מוטת הכתפיים האסטרונומית.

אלא אחד חדש.

ייתכן חדש- ישן בהגדרה, כי הוא תמיד היה כאן, רק מעולם לא שמתי לב אליו.

שרתנו יחד אי- שם בצבא, כשעוד היינו ילדים בני 18 רכים ויפים.

הקשר נותק וחובר, ובזמן האחרון התהדק קצת יותר.

כמעט ארבע שנים מאוחר יותר, ומעל לשנתיים מאז נפגשנו לאחרונה, הוא בא לקפה.

ומוזר, אבל לא זכרתי כמה שהוא גבוה.

וכמה שהוא חמוד וציני, בדיוק כמו שאני אוהבת.

והעיקר- אמיתי וטבעי.

 

בניגוד מושלם לדבר ההזוי הזה, ששבה אותי ואת תשומת ליבי למשך זמן כה רב.

היה כיף. 

לא אשקר שזו גם התחושה הזו, של להיות שוות ערך. לא זילזול ולא חוסר הערכה.

 

יצאנו קצת לטייל והיה לי קר, אז הוא חיבק אותי.

תנועה לא נכונה של הצוואר שלי גרמה לי לכאוב. הוא דאג לעסות, ללטף ובעיקר לשאול אם הכל בסדר.

הוא לא לחץ, לא דחף ולא הציק. בניגוד לבחורים רבים כל כך שיצא לי להכיר, לצערי.

 

והיה משהו כל כך מקסים ושובה לב

בטבעיות הזו של לשבת על המיטה, אחת ליד השני,

לספר סיפורים ולדבר ולצחוק ללא הפחד מביקורת.

להיכנס למלחמת כריות כה- מצחיקה שידעתי שאפסיד בה מראש.

וכשסיננתי "כיף איתך!" להיסחף לחיבוק מועך, נשיקה ענקית ו"את כזאת חמודה!" אחד.

 

יודעת רק דבר אחד.

שממזמן, אבל ממזמן,

לא קראו לי חמודה ובאמת התכוונו לזה :)

 

נכתב על ידי , 4/10/2008 03:19   בקטגוריות כיף!, עידכון תקופה  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מעברים


פתאום קשה לי לכתוב.

אז רק אנסה לתמצת הפעם את הלך הרוח של הדברים כפי שהם כיום.

גם מהסיבה הפשוטה שאני רוצה לזכור משהו מהתקופה הזו, כפי שהיא עכשיו.

 

שבויים

ב-16.10.1986, כשהייתי בת פחות מארבעה חודשים,רון ארד נפל בשבי.

ביומולדת 20 שלי, ב-25.6.06 חטפו את גלעד שליט.

שלושה שבועות לאחר מכן שהיתי כעשרה קילומטר לערך ממקום חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב.

הייתי שם כשהתחילו לירות. הייתי שם כששמעו את הפצצות מתפוצצות. את הפגיעה עצמה.

הייתי חיילת בגבול הצפון עם מעורבות רגשית עמוקה בסיפור.

שנתיים אחרי,

ואני חיילת מילואים עם מעורבות רגשית גדולה לגבי החיילים הללו.

חוגגת יומולדת 22 עם משאלה אחת בלב- "ושבו בנים לגבולם", עם הרגשה גדולה של תכונה שהולכת ומגיעה.

ולא התבדיתי.

המהלכים המדיניים אומרים שהעסקאות נרקמות. ואני, עד שלא אראה ואחווה במו עיני את ההקלה הזו, של קבלת השבויים חזרה, לא משנה באיזו הצורה, אמשיך לשאת אותם איתי לכל מקום ולא לשכוח.

כי איך אפשר להיות אדיש לנושא כאוב שכזה??

 

 

יומולדת

גיל 22, גיל לא פשוט בכלל. גיל של הרבה החלטות גורליות והרות-גורל או איך שלא תקראו לזה.

הרבה דלתות נפתחות ונסגרות כל רגע בתקופת החיים הזו. ואני לאט לאט מרגישה שאני מפלסת לעצמי את הדרך.

אז אני בת 22, אחרי טיול כיפי בחו"ל, עם רצון עז להמשיך ולהתפתח. מרגישה קצת מוזר.

אני יודעת שאני יפה, לשמחתי שרדתי את הצבא בצורה מיטבית וכרגע אני נראית בת בערך 18.

רק לשמור על זה. לעשות הרבה ספורט, לאכול בריא ולא שטויות.

לצחוק הרבה ולהיות עם חברים ואנשים שעושים לי טוב על הלב. שתורמים לי ואני להם חזרה.

אהובים שכאלה.

 

חגיגות

סושי בתל אביב עם חברה טובה וידיד טוב, שני לוחמים שידעתי מעל לכל ספק שגם אם לא נפגשו בעבר הם יסתדרו מצוין. כאלה מתוקים. ממש נהניתי איתם ואפילו היה מצחיק. התמונות הטובות- לפייסבוק. הרעות- לגניזה :)

וביום חמישי על האש אצלי בבית. מתכנסים לאחר אלפי דיבורים הלכה למעשה בערך כ-13 איש. האוכל הספיק,כמות הבירה התאימה בול ובעיקר אני מאוד התרגשתי שכולם אצלי בבית בערך בפעם הראשונה. אסופה כזו של אנשים שבכל זאת תיפקדה כיחידה אחת והסתדרה. היה מגניב!

חגיגת יומולדת כפולה.

 

לימודים

אחרי ההברזה הכה-ילדותית מהבגרות במתמטיקה וכל הניסיון הכושל הזה של ללמוד לבד,

החלטתי על כיוון אחר- מכינה להנדסה בבאר שבע!

אז- בראשון לספטמבר אני עוברת בשעה טובה למקום שממנו הכל התחיל, חוזרת בעצם לכתובת שבה נולדתי (אירוני משהו,לא?) שכיום סבא וסבתא שלי גרים בה וכנראה שאגור אצלם ביחידת דיור בחצר. טוב,לפחות זה :)

וכמו ילדה גדולה הלכתי ומילאתי את כל הטפסים ולא פסחתי אף על אחד. והדרמתי ברכבת כדי להגיש את הטפסים עד תום. משעשע משהו, אני אפילו זוכרת איפה ממוקמים המשרדים אף שמעולם לא ביקרתי בהם.

ולחשוב שהכחשתי תמיד את היותי באר שבעית היכן שהוא :)

 

עבודה

עזבתי את צומת ספרים אחרי שבעה חודשים. קצת מתגעגעת אך החופש עשה רק טוב.

כרגע אני אורזת בשצף קצף (כלומר,מתחילה עכשיו) עם רשימות ענק שנשלחו לי בשעה טובה מ"קמפ קימאמה" שבו אני מתחילה להדריך ביום חמישי הקרוב.

15 חולצות, 12 זוגות מכנסיים קצרים....

כמות כזו לא לקחתי איתי לארה"ב, שם כיבסתי לפחות פעם בשבוע (תודות לכמות היחסית גדולה של בגדים שהבאתי!).

הרגשה מוזרה במעט, לקחת כל כך הרבה איתי לזמן כה קצר. אבל כנראה שזמן לכבס לא יהיה. אבל לא נורא.

בשביל מה יש את אמא'לה כה-קרוב ולא במרחק אלפי מיילים :)

 

אהבה

על ר' דיברתי ברמזים כה רבים במהלך החודשים האחרונים. הסיפור הלך והתפתח במקטעים שונים במשך קרוב לשנה וחצי. יחסי קרבה-דחיה שמעולם לא מומשו, עד שאני לקחתי אותם צעד אחד קדימה.

וכנראה שכדרכם של חלומות בהקיץ- הוא היה צריך להישאר ככזה. התאכזבתי במה (שלא) מצאתי בו.

אך כנראה שהכל לטובה. למודת קרבות לאחר הקשר הזה אני מרימה את ראשי בגאון וממשיכה הלאה.

עם מסקנה אחת ברורה- אני זו אני. אני מודעת היטב לבחורה שאני היא. ולא זקוקה לאף חיזוק או "ליפט אפ" כלשהו מטייס פלצן ומתנשא ובעיקר חסר כל אינטליגנציה רגשית כמוהו.

ייזכר לדיראון משפט אחד משעשע במיוחד שהוא אמר לי, ואני רצתי לעשות ממנו מטעמים:

"ללא אינטלקטואל חיובי לא יכולה להיווצר ריאקציה. וככזו- גם לא יהיה רגש"

(בונקר אנושי מנסה להסביר תהליך מורכב של התחברות שני אנשים במילים פלצניות)

 

טוב, אני חוזרת לארוז.

ובינתיים מסדרת את שלל הקניות שהספקתי בשבוע האחרון.

שמישהו יחזיר לי את האיפוק שאיפיין אותי בשנה האחרונה,בבקשה!

(פקצה שלוחת רסן בכל מה שקשור במבצעי סוף העונה בחנויות הבגדים השונות. אז מה אם היא באמת צריכה את הבגדים הללו??)

נכתב על ידי , 1/7/2008 14:27   בקטגוריות אני ועצמי, כיף!, עידכונים, לימודים, עבודה, אקטואליה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים קטנים


שעושים כ"כ הרבה כיף.

התעוררתי היום בצהריים,הלכתי למחשב,פתחתי את האייסיקיו וראיתי שקיבלתי הודעה.

חברה שלי שנסעה למשלחת לפולין רק לפני שלושה ימים,התחברה אין לי מושג איך (כנראה דרך הפלאפון) לאיסיקיו,

ושלחה לי ד"ש ונשיקות היישר מפולין.

איזה כיף זה,באמת.

גם ככה התרגשתי כל כך לפי שהיא נסעה..זה מן קטע כזה שלי..ניסיתי לתמוך בה קצת,להרגיע אותה (מקווה שהצלחתי).

בכל אופן,זה נראה כך!

 



מחר אני נוסעת לעפיפוניה.כל הימים האחרונים ובמיוחד היום התעסקתי בהכנות.רעיונות למשחקים,לכל מיני שטויות שתמיד רציתי לעשות כשהדרכתי ואף פעם לא יצאו לפועל...

עכשיו נשאר רק לארוז את התיק הגדול,לסדר את התיק הקטן,להכין עוד כמה צ'ופרים וללכת לישון.

מבטיחה תמונות,סיפורים,חוויות וכו'. חוזרת רק עוד יומיים,או שלושה (זה תלוי!)

נכתב על ידי , 2/10/2004 23:22   בקטגוריות כיף!  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



15,552
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAydelvayss אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Aydelvayss ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)