היום, אחרי קצת יותר משנה ו-3 חודשים בצבא, התבשר לי שעשיתי מצווה. בפעם הראשונה קיבלתי פידבק אמיתי וכנה, שגרם לי לשים בצד את כל הסבל והקשיים שעברתי בשירות ולהיות פשוט גאה ומסופק ממה שאני עושה. כששמעתי את זה, הדבר הראשון שעלה לי לראש זו אחת התגובות שקיבלתי כאן לפני שנה, שזילזלה בי עקב זה שאני לא לוחם. אותו בחור פסל בזלזול את הטענה שלי שאני, כמפענח, אוכל למנוע ממבצע להכשל. במשך שנה עשיתי הרבה, קיבלתי מעט בחזרה, אבל היום קיבלתי את כל מה שהייתי צריך כדי לצבור כוחות מנטאליים להמשך.

עוד חודש וקצת, אני אצא לקורס קצינים. כמו שאורי הס.קמ"ן אמר, אם צריך גלגל - אני גלגל. ואני הולך להתגלגל, ל-7 חודשים של קורס, ואחריהם עוד שנה וחודש של סדיר קקצין צעיר מת, ואחריהם עוד שנה וחצי של קבע. למה? הסיבות רבות, וכאן זה לא המקום לפרט. היו הרבה צדדים בעד, קצת פחות נגד, אבל בשורה התחתונה - אם אני לא, אז מי כן?

עם מפקדת שלוחצת ומצפה שאביא לה את הירח, ורע"ן שרואה בנו מכונות עבודה, וצרכנים שבטוחים שהם הגורם היחיד שבשבילו אנחנו עובדים, זו הייתה שנה שבה קרעתי את העיניים כדי לתת את המענה הכי טוב שאני יכול לתת, לכל דרישה ובקשה, מונפצת ככל שתהיה.

ועם אנשים שהתגלו כלא פחות ממדהימים, אנשים שהם לא פחות מחברים אמיתיים וקרובים, השנה הזאת הייתה שנה שלא הייתי משנה בה כלום ולו בקצת. אולי רק את העניין של המקלחת בענף שהפסיקה לתפקד כבר לפני כמה חודשים.