הדבר הראשון שעשיתי אחרי שחברה שלי נפרדה ממני, חוץ מלהיות בדכאון, זה לגלח את הזקן האופנתי שגידלתי בזמן שהייתי איתה. כמה פעמים שהיא נגעה בו, לא יכולתי לשאת את המחשבה שאני סוחב עלי משהו שהיה שייך לה באותה מידה. אז ניצלתי את ההזדמנות, והתגלחתי גם בכל הפנים, בפעם הראשונה אחרי שנה ו-4 חודשים.

הדבר השני שעשיתי היה להתקשר לאביב ולספר לו שנפרדנו. הוא היה מופתע, ושאל אותי אם עכשיו אני אסתפר סוף סוף. לקח לי זמן להבין על מה הוא מדבר, ואז נזכרתי שלא רק את הזקן אני מגדל מאז שאני איתה, גם את השיער. אף אחד לא אהב את זה שעכשיו אני עם ליפה, רק היא. אז גידלתי. אבל עכשיו? עכשיו כבר לא הייתה סיבה להשאיר אותו לגדול, הרי חברה שלי נפרדה ממני. אז הסתפרתי, ועכשיו לא רק שהייתי חלק בפנים, הייתי חלק גם בראש. חלק כמו תינוק.

מסתבר שגם בתור תינוק הכרתי את חברה שלי, רק שלא ידעתי שזאת היא. היינו באותו המעון ביחד. הפעם הבאה שהתראינו הייתה בחוף הים, אחרי סיום י"ב, ומאז שוב לא ראיתי אותה. עד סוף הצבא, שנפגשנו במקרה בבית הקפה שבו עבדתי. כבר הייתי בחופשת שחרור, והשיער התחיל לגדול, הוא היה בדיוק באורך שהיה לי בסוף התיכון, כשפגשתי אותה. לא היה בה משהו מיוחד, אבל היה בה הכל.

הדבר השלישי שעשיתי אחרי שחברה שלי נפרדה ממני, היה לבכות. עליה, אבל בעיקר על השיער והזקן. כי עד כמה שהיא אהבה אותם, אני אהבתי אותם אפילו יותר. אז מתוך תסכול לקחתי את כל החפצים שהיו לי בחדר שקשורים אליה, וזרקתי אותם מהחלון של האוטו, באמצע איילון. לא באמת אהבתי אותה. ככה לפחות ניסיתי לשכנע את עצמי, כמו שהיא כבר לא אהבה אותי, אני גם לא אהבתי אותה. אז זרקתי את החפצים, ותפס אותי שוטר. במקרה נפלתי על אחד נחמד, שאפילו המליץ לי על פסיכיאטר מעולה שמומחה בטיפול באנשים שזה עתה חברה שלהם נפרדה מהם. הוא אפילו לא נתן לי קנס, או נקודות. בסה"כ הזהיר אותי שאם כבר אני זורק חפצים, שלפחות זה לא יהיה באזור שלו, כי בפעם הבאה הוא לא ירחם עלי.

הדייט השני שלנו היה בבית הקפה שעבדתי בו, אחרי משמרת אחה"צ שלי. לא באתי עם ציפיות, כי אני לא בנאדם שמצפה. גם ככה הייתי כולי עייף וכל מה שחשבתי עליו זה הכסף שקיבלתי עכשיו, שיתווסף לחסכונות לקראת הטיול לברזיל. 180 שקל אולי לא מספיקים לכרטיס טיסה, אבל בהחלט יכולים לכסות שני לילות שם. ולמרות זאת, פתאום היה בה משהו. אולי בגלל העייפות התחלתי להזות ולראות בה דברים שאין בה באמת, כמו למשל החזה שלה, שאמנם לא היה קטן, אבל הוא תמיד נראה לי קטן יותר מאשר בדייט ההוא.

הדבר הרביעי או החמישי, אני לא ממש בטוח כי הפסקתי לספור אחרי שהלכתי לשירותים ולא ידעתי אם להחשיב את זה, היה להתקשר לאותו פסיכיאטר ולקבוע תור. קצת הפחידה אותי המילה הזאת, פסיכיאטר. בד"כ זה משמש בשביל אנשים פסיכים, לא בשבילי. בסה"כ מה כבר קרה לי, חברה שלי נפרדה ממני. אז מה אם לקחתי את זה קצת קשה וזרקתי לפח טונות של שיער בגללה, ועוד כמה חפצים על איזה שוטר מתוסכל, אני לא צריך פסיכיאטר. אבל הכסא שלו היה ממש נעים, הרבה יותר טוב מכל כורסאות הכדורגל שאתם יכולים לדמיין, ותאמינו לי שניסיתי הרבה.

בפגישה הראשונה הוא היה מאוד פאסיבי, ורק נתן לי לדבר ולדבר, עד שנהיה לי משעמם, כי הרי כמו שאמרתי לא באמת אהבתי אותה, אז לא היה לי יותר מדי מה לספר. אז סיפרתי במקום זה על השיער שלי. באותו רגע הוא התחיל להתלהב וביקש שאביא לו לפגישה הבאה תמונה שלי, הכי עדכנית שיש מלפני התספורת.

אז הבאתי לו תמונה מלפני 4 ימים, כשהצטלמתי עם חברה שלי בלונה פארק, באמצע הגלגל הענק. בדיוק כמו שאז, הבאתי לה תמונה שלי מלפני 4 ימים, כדי שתוכל לשים בארנק, כי היא רצתה תמיד לזכור איך אני נראה. אז נתתי לה, ונתתי לו. ושניהם היו מרוצים עד הגג. היה רק הבדל אחד, היא אמרה לי לגדל את השיער והזקן, בעוד שהוא התחיל להצדיק את הטענה שלי ממקודם, לגבי הפסיכים שבאים לפסיכיאטר.

בכל זאת הקשבתי לו, הרי אם הוא אומר הוא יודע. בסה"כ לגלח את כל הגוף, כדי שלא יהיה זכר לשיערות שנגעו בה. ככה הכי קל לשכוח הוא אמר. אני חייב לציין שלמזלי לא הייתי אדם שעיר במיוחד, אז לא סבלתי יותר מדי, ואפשר להגיד שבשלב מסויים אפילו התחלתי להנות מזה. נראה לי שאיפשהו באזור המפשעה והירכיים כבר עשיתי את זה בכזאת טבעיות, עד שלא שמתי לב שבטעות אני מגלח לעצמי גם את הביצה. חזרתי אליו, והוא אמר שזה דווקא מעולה, וכבר התחלתי לבדי בשלב הבא.

בנוסף לביצה השניה, גם העיניים שהיא כ"כ אהבה לבהות בהן, הפטמות שהיא ליקקה בכל פעם מחדש כמו ילד קטן שקיבל גלידה והצוואר, שסבל מהרבה שטפי דם בגללה, מצאו את דרכם החוצה. אני מודה, היה קצת קשה להסתדר עם ראש שמונח ישר על הכתפיים, אבל חוץ מזה הרגשתי ממש סטיבי וונדר עם משקפי השמש האלה. לא שאני יודע איך הן נראו, אבל סמכתי על הפסיכיאטר שהוא יודע מה הוא עושה. הוא אמר לי שהוא שומר הכל בארגז גדול, וכשהוא ירגיש שאני מוכן ושהתגברתי עליה, הוא ירכיב לי חזרה את כל האיברים. הוא סיפר לי שהוא גם מנתח פלסטי, לכן אני יכול לסמוך עליו שלא רק שהוא יסדר לי את הנפש אלא גם את הגוף. באמת, חבל שאין עוד אנשים כמוהו.

אחרי שחברה שלי נפרדה ממני, כבר לא ממש נשאר ממי להפרד. הפסיכיאטר נעלם, אני חושב שלברזיל, שמעתי שיש שם עסק טוב של סחר באיברים. כשהיא באה לבקר אותי ולבקש סליחה, היה לה קשה למצוא אותי. בכל זאת, מ-1.86 מטר הפכתי ל-20 ס"מ של כפות רגליים, ידיים פה ואוזניים. הדבר ה-231 שעשיתי אחרי שחברה שלי נפרדה ממני, היה לנשק אותה בפעם האחרונה, ולשלוח אותה לשוק, שתבדוק אם היא יכולה למצוא לי איזה חזה יד שניה, כי קצת קשה לי לנשום.