אז מה אני בעצם אומר לך?

ששום דבר לא השתנה

אני עדיין אותו ילד עם עיניים מהפנטות

טיפה יותר דהויות

הבנאדם שבפנים קצת קהה עם הזמן

גם הרגע שלך קצת קטן

ויש לי רגעים שבהם אני יודע

שזו נוסטלגיה, זו אידיליה, זו אוטופיה של ממש

אבל מה זה משאיר לי

אם לא זכרון

או טשטוש

או שריטה

אין לי מגע, אין לי שום רגש

הכל שכלנתי ומחושב עד דמעה

שרטוט שלדי של מערכת דינמית

שבה עלינו וירדנו ולרגע היינו

ומה אני בעצם אומר לך?

לך אני לא אומר שום דבר

הכל לעצמי, רק לעצמי

ואת עדיין בת שבע עשרה.