הפוסט הזה מוקדש לחגיגית, שמידיה חמסתי את הספר שאני עומדת לדבר עליו. זה היה בזמן הביקור בארץ, וכולנו היינו בערב הבנות אצל גילה, כשגילה הושיטה לי את "אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקות" של לוסיה אצ'וריה (יכול להיות שזה יישמע לכם יותר מוכר אם אני אציין שזה הספר מסדרת עם עובד שלמרות שהוא בגודל ובצורה האופיינים לסידרה, הוא בולט למרחוק בשל צבעו הירוק הזרחני), והמליצה עליו בחום.
העניין הוא, שבמשך רוב הביקור שלי בארץ התעניתי עם "זכרון דברים", התקדמתי לאט מאוד, והנחתי שלא אספיק לקרוא את הספר של גילה לפני שאני עוזבת. (אז למה לא הפסקתי פשוט לקרוא את "זכרון דברים"? כי יש לי הפרעה לפיה אני חייבת לסיים כל ספר שהתחלתי). אז ברגע של טיפשות, אמרתי לגילה ש"לא תודה, יש לי ספר אחר". חגיגית, שקצת התפלאה, אני מניחה, אמרה מייד שהיא תיקח אותו.
רק כמה ימים אחרי, בעודי בתל אביב, נחתה עליי ההכרה שזה היה ממש טימטום מצידי, כי מתי בעצם ייצא לי להלוות את הספר הזה אם לא בזמן ביקורי בארץ? מייד התקשרתי לחגיגית והתקלתי אותה בביקור פתע. היא עוד לא הספיקה להגיב, וכבר הרמתי את הספר של גילה מערימת הספרים שלה. כשהיא התאוששה, היא סלחה לי, רק ביקשה שבתמורה לחטיפה ללא בושה הזו, אני אכתוב על הספר פוסט נטול ספוילרים, שיגיד לה אם לקנות או לא.
התשובה היא כן. יופי של ספר (טוב, גילה הרי המליצה מלכתחילה, כך שזה לא מפתיע). אני מאוד אוהבת ספרים על נשים בגילי, לראות איך חיים בעולם. במקרה הזה, שלוש אחיות, נשים צעירות, באיזור השלושים או מתחתיו (כן גדי, שלושים זה נשים צעירות!), חיות במדריד בשלושה עולמות שונים. אנה היא האחות הגדולה, הנשואה ואמא לילד, שזה כל מה שהיא עושה בחיים. רוזה היא האחות האמצעית, אשת קריירה שמקדישה את כל חייה לעבודה, וכריסטינה, האחות הקטנה, הברמנית השרלילה, חיית לילה, שעושה כל מה ששתי אחיותיה לא עשו לפניה. שלוש אחיות, שלוש מספרות. כל אחת מספרת את החיים שלה, וככה אנחנו לומדים לא רק עליה, אלא גם על שתי האחיות האחרות, וגם על איך זה להיות אישה צעירה במדריד.
היתרון של הספר הזה בעיני, הוא זה שיכולתי להבין כל אחת מהאחיות. למרות ששלוש הדמויות כל כך שונות אחת מהשנייה, בכל אחת מהן תמצאו צד שידבר לכם אל הלב. בכל אחת מהדמויות מצאתי משהו להזדהות איתו. והייתי מסבירה מה מצאתי בכל אחות, אבל הרי הבטחתי לחגית שזה יהיה בלי ספוילרים, אז לא משנה. אז חגית, אם תקראי אותו עכשיו, אני אוכל לפרט מה אהבתי בו.
(וגילה, אני אשלח לך את הספר בקרוב בחזרה).
תוספת: הקוראת המיסתורית "שם האם סם" (בעצם, לפי מה החלטתי שזה קוראת ולא קורא?) ציינה בתגובות שיש גם סרט לפי הספר. דווקא מעניין אותי מאוד לראות איך זה נראה על המסך.
תוספת שנייה: גילה כתבה לי משהו שאני מסכימה לגמרי איתו והייתי צריכה לכתוב בעצמי. אז הנה, במילים שלה:
מה שאני זוכרת ממנו זה בעיקר את האינטנסיביות. הכל מורגש שם בעוצמות - והאחות השרלילה, איזה חיים!! בא לך לטלטל אותה שתתעורר כבר, בעצם את שלושתן. ותודה לאמא שדפקה להן את החיים.
והוא גם כזה ספר בנות בלי להתאמץ, בלי להכריז: הנה אנחנו נשים שכותבות על נשים ועל בעיות של נשים (או מה שגברים חושבים שמעסיקות נשים. ברידג'ט ג'ונס למשל). הוא פשוט נשי בהווייה שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
