| |
עדי בעולם
"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית) |
כינוי:
עדי בעולם בת: 50
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2006
ישרא שלי
זה רעיון יפה, הרעיון של הדודה, לספר על ישרא שלנו לכבוד יום ההולדת חמש.
למה פתחתי בלוג? כי אחרי שעברתי לשבדיה כתבתי לחברות שלי על מה שקורה איתי, גיליתי שאני כותבת את אותו המייל שמונים פעמים, רק משנה קצת בהתחלה ובסוף, ושעדיף שיהיה מקום בו כולם יוכלו לקרוא בבת אחת. ובמקביל, חברה, שאז היתה יותר חברה של חברה, וגם קולגה לשעבר, קיבלה ממני כמה מיילים לדוגמה (היא התעניינה ביפן), ואמרה שאני צריכה לפתוח בלוג.
ולא רציתי. אני רגילה לראות בוואיינט את תגובות הקוראים ולהצטמרר. מפחיד אותי לראות את הישראלים שם. מפחיד אותי לחשוב מי העם שלנו, וכמה אלימים וחסרי סבלנות אנחנו. המחשבה שאני אכתוב סיפורים אישיים ואז יבואו כל מיני אנשים ויגיבו תגובות מרושעות לא נראתה לי. אבל חגיגית התעקשה שזה אחרת, ושאני צריכה לנסות.
היא צדקה. פגשתי פה אנשים שאני שמחה לדעת שיש כמוהם. פה פוגשים (גם) את הישראלים היפים. את הכותבים המוכשרים, את הקוראים המוכשרים, את חובבי התרבות, את הצינים, את אלה שלמדו מהחיים, את האנושיות. הרבה טוב עשה לי ישרא. פגשתי פה בלוגרים שאני מרגישה שהם חברים קרובים שלי (גם אם הם גרים באוסטרליה או בשאר קצוות העולם). אני לא מצליחה להבין איך חייתי בלי העולם של ישרא לפני.
יש את הצד הפחות חיובי - למשל זה שחברים שלי מהעולם האמיתי קוראים את הבלוג, מניחים שהם מעודכנים (ואני מודיעה: חיי בבלוג הם רק גירסה חלקית ולא תמיד מדויקת של חיי האמיתיים), וכיוון שהם הרוו את סקרנותם, הם לא טורחים לכתוב לי ולספר לי מה קורה איתם. כן כן, אל תפתחו עיני תם. אני מדברת אליכם.
אז תודה ישרא. תודה חגיגית. תודה יריב. ותודה לקוראים ולמגיבים ("קבוצת התמיכה שלך", אמרה גילה, וצדקה).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
