כי גם הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות.

זה כל כך עצוב, שהדבר הראשון שרציתי לעשות הוא,

לרוץ ולספר לך.

ואז אני מוצאת עצמי רצה אל הטלפון, מחייגת את המספר שלך

בטבעיות מוחלטת, כאילו לא עברו להם 11 חודשים בלעדיך.

אבל אז אני עוצרת את עצמי ויודעת שאיני יכולה לעשות זאת.

וויתרנו על זה, שנינו, לפני כחודש וקצת, "סגרנו עניין" מה שנקרא.

זה כל כך עצוב, שאני רוצה כתף לבכות עליה,

וחברה טובה אינה ניטרלית בדעותיה.

אז אני מנסה לתפוס אותך, אבל אז קולטת שזה לא אפשרי

אתה לא כאן, זה כבר לא אמיתי.

זה כל כך עצוב, שכל עולמי התפרק כבר מזמן.

ואני איני מוכנה להשלים עם המצב.

אני נלחמת, עוד קצת, ועוד טיפה אחת,

אולי אקום כמו חדשה ביום שלמחרת.

זה כל כך עצוב, כשאני מחפשת אותך,

זה שהיה חבר לשעת צרה, סתם איש שיחה,

או פרטנר במיטה.

זה כל כך עצוב,

שכבר לא חשוב לבכות.

הדמעות ייבשו כולן כבר מזמן.

זה כל כך עצוב, שכבר שכחתי

שהסיבה שלי לכל העצב הזה בכלל

היא בכלל בגללך,

מאז שהלכת ממני.

כל כך עצוב.