כי גם הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות.

18 שנים שחלפו בתמימות להפליא.

אני מסתכלת על הזמן שעבר, כמעט בכמיהה עזה, ועצוב לי, עצוב לי כל כך - בעיקר על השנים האחרונות בחיי.

אומרים שאסור להסתכל על העבר, אלא לחיות את ההווה, אך אדם ללא עבר הינו אדם ללא הווה, אז במה בוחרים?

ואיך כולם אמרו תמיד מאז הפרידה, איזה שטויות, בקטנה! הזמן עובר ועושה את שלו.כל פצע הוא בר החלמה.

אך מי ניחש אז שגם כיום דבר לא השתנה?

כל כך רציתי בפעם הזאת...להגיד שהתגברתי והמשכתי הלאה, עם טל...

וזה נכון שלפעמים כבר אכפת לי הרבה פחות מפעם, וכבר לא כל כך כואב בטירוף ביום יום,

אבל טל הוא גם רק כיסוי, למרות 3 חודשים יחד.

טל אדיש לי מידיי, ולא מתאמץ אפילו לא טיפה אחת, כאילו הכל בא לו בטבעיות, תוך שניה אחת...

ואני לא יכולה ככה

אני רוצה להרגיש נאהבת,

ולא רק פיזית.

אני רוצה להרגיש

את צמד המילים "אני אוהב אותך"

חודר לתוך עצמותיי חזק,

בכל פעם שאשמע זאת ממישהו

שהמחשבות שלי ינדדו הרחק

אל תום פניו של אותו אחד

ושלא יחדלו, אף לא לרגע.

אני רוצה כל כך שוב,

לחזור אחורה

להחזיר אותך אליי

לא משנה איך,

לא משנה מתי

אני רוצה אותך שוב

כמה שיותר קרוב

כמה שיותר לאהוב.

כמה שיותר,

ולא משנה שכבר חלפו להם שנה ו3 בלעדיך.