אתה מתיישב ליידי, בשקט בשקט, מלטף את שערי, את לחיי. נושק נשיקה רכה על מצחי ואז מביט בי בשתיקה.
כך עוברת לה כמעט שעה ארוכה, ואז אני מתעוררת.
אתה מחייך אליי, מחייך אליי ברכות, כמו שרק אתה יודע, פותח את תריסי החלון בעדינות בכדי שלא תיכנס קרן שמש חזקה מידיי ותסנוור את עיניי.
אז אתה מושיט אליי שתי ידיים ומבקש שאקום.
אני קמה, לגמריי לאט, לוקחת עוד נשימה אחת מהזמן הנצחי הזה.
מתיישבת מולך ומביטה בך בשתיקה.
במבט ארוך אל תוך עינייך אני רואה בחטף את כל העבר שלנו יחד, את כל השנתיים האחרונות.
ואז דמעה מבצבצת בעיניי, ואתה מושיט ידך ובעדינות רבה מנגב אותה, בחשש מה כאילו עומדת להישבר.
ואז אתה חופן את ידיי בידיך, ומושך אותי אליך. מחבק אותי חזק חזק, ולא מרפה.
לאחר מכן אתה מרים את ראשי, ומרפרף עם שפתייך על שפתיי.
אני מרגישה איך אתה זורם בעורקיי, דמי מעורבב בכולך, ושפתיי בוערות.
אני מתקרבת אליך, משחקת את משחק הריפרוף שלך על שפתיי, ומרגישה את ליבך מפמפם בחוזקה.
אתה מתקרב עוד קצת, עוד טיפה, וכעת מרגישה את נשימותיך על עורפי.
ואז אתה חוזר לנשק את שפתיי,
קם ופונה אל כיוון דלת היציאה.
"אמרתי לך שבסוף אני תמיד חוזר".
אתה אומר ויוצא.
זו הפנטזיה שלי עליך.
מתוקה כחלום,
כואבת כמציאות...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Sace
