כי גם הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות.

יש לי כל כך הרבה מה לומר, כל כך הרבה....ויש דברים שפשוט לא יאמרו, לא בפורום זה, ולא בשום פורום אחר.

שנת הלימודים נפתחה אתמול, אבל לראשונה בחיי קמתי בבוקר ולא הייתי צריכה להיות חלק מהפתיחה החגיגית של יום זה, אלא המשכתי לישון, שעה נוספת, ובטבעיות מספקת קמתי לעוד יום עבודה. לראשונה בחיי אין אני נוטלת חלק ממערך הלימודים המתחדש של ה-1 בספטמבר, רק מהעובדה שסיימתי 12 שנות לימוד!

איך שהאסימון יורד בבת אחת...יא באבא....

ולנושאים הבאים:

שעון החול שלי מתקתק. תיק...תק....תיק...תק...

18 שנים תמימות רדפתי אחריי עצמי, אחריי הרצון להגשמה עצמית, מימוש והבנת העולם...

מתוכן ה-ר-ב-ה מאוד שנים רדפתי אחריי המושג אהבה על כל צורותיו ותכליתו (הדיי מרה להפליא...). ופתאום בבת אחת...אני מרגישה חופשיה יותר, לבד יותר, חזקה יותר, שונה בהרבה יותר...

מהשניה שמלאו לי 18, הכל השתנה. לילך הישנה והקטנטנה נעלמה לה, ובמקומה הופיעה לילך חדשה על כל גווניה; משוחררת יותר, מסוגלת יותר, מאושרת יותר.

פתאום נחשפתי לכל כך הרבה דברים שלא נחשפתי אליהם קודם לכן...

התחום הראשון שהתבטא בו הדבר הוא לא פחות מאשר תחום האהבה כמובן. אני וטל נפרדנו, ומהשניה שזה קרה זרקתי זין כזה ענק...בכיתי עליו בדיוק יום אחד ואז כל רגש אפשרי פשוט נעלם, האדישות השתלטה עליי ועל כל חלקי גופי, לגמריי אבל, דבר שלא אפיין אותי בעליל לפני כן!!

ומאז טל, הספקתי להיות באילת, להחליף מעגלי חברים בקצב רצחני, לצאת עם כל כך הרבה אנשים, להכיר אנשים, לנתק קשר עם אנשים, לצחוק, ליהנות, להשתולל, להשתחרר, להתנסות, ללמוד, להיות אני....

וכל כך טוב לי. לראשונה בחיי, אני אומרת שטוב לי, טוב לי לבד! טוב לי עם עצמי, טוב לי עם מי שאני.

פתאום לא בא לי קשרים רציניים כל כך, לא בא לי אף אחד, רק אני עם עצמי, לבדי, יוצאת, נהנית, מכירה אנשים, מחליפה חברים, מכירה מקומות חדשים, חופשייה יותר מתמיד...

בעוד כחודשיים וחצי אני מתגייסת, מצטרפת לשורותיו של צה"ל. לא קל יהיה הדבר ובטח שלא התפקיד אליו אני נכנסת, כמ"כית טירונים. אבל עד אז נדרתי, שאהיה לבד...בלי אף אחד, להתנקות, לא לחשוב על כלום, רק על מה שטוב לי, רק על מה שאני רוצה, רק על רגעים חולפים...

והאמת שכבר לא אכפת לי מאדי, כמעט ובכלל לא, הוא איבד את זה ובענק, כל הקשר הזה חייתי בשקר אחד גדול בבועה משל עצמי, ואני פשוט זורקת כבר זין, כבר לא מדברת עליו, לא חושבת עליו כמו פעם...ובכלל, כל בנאדם שאני מכירה אני רק מציינת את העובדה שלא משנה מה הוא הרבה יותר טוב מהחולירע הזה =)

גם השבוע הגעתי למסקנה שהבחור זקוק לטיפול רציני, וזה ממש לא צחוק.

ובקיצור יומני, מה עוד נותר לומר?

אני פשוט אני,

לשם שינוי אני חיה את החיים שלי.