הערצת נשים, על אף המתיקות המעורבת בה, היא כאב. כאב מתוק אם תרצו. אף על פי כן, הרבה בוחרים בה. היה היה נער, צעיר ופוחז, אשר גם הוא בחר בהערצת נשים. כך הוא תיאר בפני אותה הרגשה: "אתה נהנה לחוות בראשך את כל העונג שהוא האישה שהיא כל מאוייך. אתה זוכה לחוות את הקרבה אליה, את מבטה שוקע במבטך המזוגג מנחת, את מתק שפתיה, את חום גופה, את קולה הערב, את שדיה הצעירים. כל ההנאה הזו, נגוזה בו ברגע עיניך המדומות נפקחות והמציאות טופחת על פניך בכאב בל יתואר."
ברי המזל שבחולמים הללו אכן חווים את התגשמות חלומם. אלו הם מעטים, משום שחלומם אך ורק חלום הוא. גם אם תיעתר להם זו אשר היא משאת נפשם, עלולים הם לגלות שהיא אינה כפי שציירה דמיונם הפורה.
האללה (idolizing) של המין השני יוצרת חולשה אצל המאליל. היא מורידה אותו לדרגת העבד הנרצע. שם הוא נידון לחיות את חייו הרומנטיים - בכלא הדמיוני שיצר לעצמו. יותר הוא לא מסוגל להסתכל עליהן כעל בנות אנוש. כל אחת מהן יוצרת אצלו פחד, או תחושת יראה. הוא נאלץ לחוג סביבן בראש מורכן ועינים מושפלות.
לכשבגר קמעה אותו הנער, הבין שיש לזנוח את עולם ההזיות הנעים והחם, שכן הוא כלא. כלא בו יד אחת מלטפת והשניה סוטרת. וכמו כל כלא - היציאה אינה נתונה לשיקולו של האסיר.
מאז אותה תקופה, בה שינה את כיוון מחשבתו וזנח את הפנטזיות לאחרים, הוא חי את המציאות. היא קרה יותר, אבל מציאותית להפליא. הוא הוסיף: "יותר היא לא טופחת על פניך, משום שאתה חי בה. וכשאתה חי במציאות אתה גם מסוגל להשפיע עליה."
המעבר לעולם המציאות והמודעות לעולם הבוגרים היטיבו עימו, והקישו מסקנה באוזניו - חזרה לילדות, היא היא המעשה הנבון. הוסיף ואמר: "כל ילד נאלץ במוקדם או במאוחר לקבל עליו את חוקי הבגרות ולכבוש את רוח השטות והחופש ברוח ההגיון. נסה להזכר לרגע בימים בהם לא היית כבול לחוקי התנהגות. ימים בהם זחלת מתחת לשולחן בארוחה משפחתית, ימים בהם רצונותיך הגסים פשוט פרצו מגרונך, נטולי סינון וליטוש מלאכותי."
כאשר אדם מגיע למסקנה הזו, הוא צריך לחיות את חייו כמו אותו ילדון, לפני שהיה מודע בכלל לחשיבותו של המין השני. אותו ילדון שאהב לקפוץ ולהשתולל, אותו ילדון שהחוקים לא חלו עליו. זה שאמר את שעלה בדעתו. זה שלא קיווה שהמציאות תתאים לפנטזיה שלו משום שהוא צפה במציאות וערבב אותה לפנטזיה נפלאה אותה הוא באמת חי.
אמר: "כיום, לכשאני חוזה בבחורה שמעתיקה את נשמתי ביופיה, אני לא נרתע. אני חוזר לימי ילדותי. אותם ימים בהם הייתי קופץ מגדרות ומטפס על כל מה שניתן היה לטפס עליו. אם הייתי רואה משהו מעניין הייתי הולך לשחק איתו. וכך, בגופו של הבוגר, אני ניגש לאותה עלמה, בחינניות הפרה-נערית שהיא רוחי החופשיה ומנסה לשחק איתה."
שלא כסלעים, נשים אינן נעתרות ללא היסוס לכל נסיונות המשחק איתן. חלק בטל בשישים מהן, עלולות לסרב במשוא פנים. חלקן עלולות לסרב בחיוך. חלקן עלולות לסרב בחיוך ולעודד אותך להמשיך להיות אותו ילדון, משום שהוא נושא חן בעיניהן המבינות. חלקן המענג יעתר למשחק. אלו שיעתרו למשחק יאפשרו לאותו ילדון לבצע אותה פעולה מדהימה של ערבוב המציאות עם הפנטזיה אותה הוא מסרב לחוות לבדו, שכן היא כלא. שם, בפנטזיה המציאותית שלו, הוא חי לו את חייו, חופשי לתור אחר האושר.
References & Epilogue: בפוסט הבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
