Ode to Intelligence

נואם עמד בפני קבוצת אלכוהוליסטים כשהוא נחוש בהחלטתו להוכיח להם, אחת ולתמיד, כי האלכוהול הוא רע שאין שני לו. הציב על הבמה שני כלים זהים מלאים בנוזל צלול. הוא הודיע כי האחד מכיל מים והשני אלכוהול בלתי מהול. הניח תולעת קטנה בכלי הראשון והכל חזו כיצד שוחה זו סביב סביב ונעה לעבר דופן הכוס, משם זחלה בפשטות אל שפת הכוס. אז נטל את אותה התולעת והניחה בכלי שהכיל אלכוהול. התולעת התפוררה ממש לנגד עיניהם. "הרי לכם," אמר הנואם, "מהו הלקח?" קול שהגיע מקצה החדר אמר באופן ברור למדי: "אם אתה שותה אלכוהול, לעולם לא יהיו לך תולעים."

נכחתי בארוחה "משפחתית" (בסגנון אפרסקים בשמן מכונות). בין הנוכחים היו זוג נשואים טריים. האישה סיפרה בחדווה ועליצות על המתנות שקיבלו. אחרי שהחוותה את דעתה על אתנננו ("קיבלנו עוד זוג כזה"), היא ספרה על קרש מתכתי עצום וכן סכין מאסיבית שנלוותה אליו. כל התיאור היה קולני, מלווה בתנועות ידיים מוגזמות ותשומת הלב של כל הנוכחים (היא מאוד אנרגטית, במובן המזוויע של המילה). ובכן, כמובן שהתמונה שעלתה לראשי, היא לא אחרת מאשר זו של אקסקליבר (לא נעוצה בסלע, משום מה). לכן, כמו כל אדם שפוי, העליתי את הנושא. זכיתי למבטים מוזרים שאמרו כביכול: "אקסקלי מה?". המבטים חלפו להם כאשר השיחה חזרה למסלולה המשמים.