שלום-שלום, אני יושבת פה בחדר, חזרתי ביום שני הביתה ופתאום נזכרתי שיש לי בלוג!

שכחתי לגמרי שהדבר הזה קיים, זה די מצחיק למען האמת, אני לא מאמינה שעברו ארבעה חודשים ככה מאז הפעם

האחרונה שרשמתי פה, והאירוניה שבדבר שבפעם האחרונה הייתי בתקופה ממש לא טובה ועוד אמרתי שבטח תבוא

תקופה שאני לא אעדכן, אבל לא ציפיתי שיעברו ארבעה חודשים, פתאום הזמן הזה נראה ככלום זמן.

ואוו, אז מה קרה בארבעה חודשים האלו? העולם שלי התהפך אם תרשו לי לקרוא לזה ככה, קודם כל, אני גרה אצל אבא

שלי, אחותי הקטנה כבר התחילה ללמוד בתל אביב ואין סיכוי שהיא תעבור לפה, אז נשארתי בחיפה עם כל החברים שאני

לא כל כך רואה הרבה בגלל שאני.. בצבא.

כן, כן, תאמינו או לא אבל התגייסתי לצה"ל בספטמבר- הנה עוד סיבה לחוסר העידכונים שלי.

איך היה? שוק, הלם, מה שתרצו, באמת שזה אחרת מכל מה שאי פעם סיפרו לי, האמת היא שבצבא אני מסתדרת אבל

נראה שהסתדרתי טוב יותר מקודם. אבל אני לא אומרת שהיה עדיף לא להתגייס כי אני גאה לשרת בצה"ל פשוט הגיוס

גרר אותי למקומות בחיים שכרגע הייתי מעדיפה לא לדבר עליהם, נחסוך ממכם :]

הצלחתי להכיר כמה אנשים חדשים, כבר שומרת איתם על קשר עם סיומו של הקורס ו.. זהו בערך, אין לי מה להוסיף,

מאז ומתמיד לא התלהבתי מהצבא, אבל כל אחד והעניינים שלו.

למשהו משמח יותר, אח שלי מתחתן, באפריל, שזה עוד חמישה חודשים וזו בשורה מעולה, למרות שאני יודעת עליה מלפני

חודשיים, אחרי באמת עליות וירידות בקשר שלו עם חברה שלו הם סופסוף החליטו להתקבע ולהתחתן, אז מזל טוב.

ממ.. כבר שכחתי מה סיפרתי פה ומה לא כדי לעדכן אתכם במצבי העכשיווי..

אוקי, עברתי עכשיו קצת אחורה וקראתי, להתעדכן במה שכתבתי פה ואני בכלל לא מאמינה שלא כתבתי על זה מילה מאז

תחילתו של הפוסט - איתי!

בספטמבר איתי היה אמור לחזור מהטיול שלו, עד שיום אחד הוא התקשר אלי בלילה (כי אצלו זה היה בוקר) והוא אמר שהוא

צריך לדבר איתי ברצינות, הוא אמר שהוא רוצה להשאר שם, בקיצור הוא אירגן לי איזה התקף לב קטנטן, הוא אמר שהוא לא

יודע מה לעשות, אם להשאר לעוד כמה חודשים ארוכים או לחזור לארץ בשבילי, הוא שאל אותי אם אני רצינית בקשר אליו כי

כשהוא עזב היינו חצי שנה ביחד, כשהוא התקשר היינו עשרה חודשים, הוא שאל אם אני עדיין אוהבת אותו, בקיצור אמרתי

לכם, הוא הלחיץ אותי לגמרי וגרם לי להאמין שהשיחה הזו היא בעצם פרידה ואני אמרתי לו לפני שהוא טס שיש לי הרגשה

שהוא יטוס זה ייגמר בשבילנו, בכל אופן, מההתחלה רציתי שיטוס אבל היו לי חששות שמסתבר שגם לו היו ולכן הוא התקשר,

בסופו של דבר ביקשתי ממנו שישאר שם, לא כעסתי או משהו אבל לאהוב מישהו כל כך ולהיות בקשר דק איתו וגם לא לראות

אותו בכלל במשך ארבעה חודשים זה בין הדברים הקשים, באמת מרגישים את הלב כואב. בעיקר שהוא הפסיד את הגיוס שלי,

אבל הוא שלח לי שבוע לפני חבילה עם כל מיני מתנות ודברים שהוא כתב לי, זה היה ממש מרגש :]

איך דווקא על איתי הכי נוח לי לחפור הא?

בכל אופן, אחרי חודש נוסף איתי החליט לחזור, הוא החליט שהוא לא רוצה להשאר שם, שזה הספיק לו.

אל תשאלו בכלל מה הלך בשדה התעופה, באמת שאל תשאלו, מי שהיה שם יודע.. אח שלי בא איתי והוא צילם אותי ובאמת

שזה בין הדברים המפדחים ואני לא מאמינה בכלל שזה מה שעשיתי מול כמה ישראלים שמחכים לאהובים שלהם, אבל יאללה

העיקר שהוא חזר, ואיזו חזרה הוא דפק, הוא בכלל לא סיפר לי שהוא חוזר, הוא התקשר אלי בשלוש לפנות בוקר, מעיר אותי

כששלושה ימים אח"כ אני אמורה לחזור לבסיס לעוד שבוע ואומר לי (וזה ציטוט!) "תקשיבי.. אני עולה על המטוס בעוד שעה"

עכשיו זה 10 וחצי (אם אני לא טועה) שעות טיסה, ברגע שהוא ינחת יהיה לי בדיוק יום וחצי להיות איתו אחרי חמישה חודשים!

הייתי כל כך עצבנית, הייתי מוציאה גימלים או משהו חח..

בכל אופן, הצרחות שלי העירו את אבא שלי ומכאן רק הפי-הפי-ג'וי-ג'וי.

אז תופתעו לשמוע, בעוד שלושה ימים אנחנו חוגגים שנה.

אה וד"א, אני חסרת פירסינגים, הצבא אילץ אותי להוריד הכל מהאזניים אבל לפחות הטבור נשאר:]

ובקשר לשיער שלי, זהו זה, חזרתי לבלונד רשמית, כמה בבסיס קוראים לי 'בלונדה' ולא קראו לי ככה אולי מכיתה ח'.

ואני לא צובעת יותר ככה שזה כהה במקומות מסוימיים ורק הקצוות ממש בלונדינים.

התגעגעתי,

אור.