היי, שלום(:

אז אני שמחה לומר שאחרי שישה ימים בבית הבראתי לחלוטין, הבדיקות חזרו והמצב היה שפשוט היה לי חיסרון מטורף

בויטמינים וכל מיני בולשיט מהצד בנוסף לתשישות גופנית, אמרו שזה קורה הרבה כשמתגייסים ושעכשיו אני צריכה לקחת

כדורים לחיזוק הגוף ולהתחיל לאכול בריא. בגלל זה גם קיבלתי כל מיני פרוטקציות בצבא כדי לא לחזור למצב של תשישות

 זה פשוט מעולה.

היום, או יותר נכון לפני שהיום התחלף לתאריך 24/02 אני ואיתי חגגנו שנה ושלושה חודשים.

אני כל כך אוהבת אותו שזה מטורף, אני אמנם מרגישה כמו כל אחת שהתאהבה במישהו ולא יודעת איך לבטא את זה במילים

אבל הקשר איתו כל כך חזק. תמיד אני אומרת על כל קשר חדש שהוא הרבה יותר חזק מהקשר הקודם והרבה יותר טוב,

איפשהו זה גם תמיד יהיה נכון, כי מכל קשר לומדים משהו (כמו להפסיק לצאת עם ילדים קטנים לפני צבא שהם חסרי דעה משל עצמם)

וגם מתבגרים בין קשר לקשר ואז מגיע איתי שמשנה אותי ב360 מעלות וזה באמת משהו שמעלה בי חיוך כל פעם מחדש.

חמישה עשר חודשים, לא נשמע קצת מטורף? זה הקשר הכי רציני וארוך שהיה לי אי פעם בחיים.

אז היום באמת שהיה מיוחד כי אני לא הייתי חולה ולו היה מצב רוח משונה שאהבתי, היינו אצלו והוא בישל, אכן גבירותיי ורבותיי

איתי בישל לי ארוחת צהריים ותתפלאו הוא יודע לבשל, אז שכחו מהסטיגמה שגברים לא יודעים לבשל.

אחר כך יצאנו לסיבוב קצר כי היה ממש קר, חזרנו אליי, התארגנו, הספקנו לנוח וכשהגיע הערב יצאנו לאיזה פאב מגניב שאיתי מכיר.

חזרנו ממש עכשיו כי יש סיבה לחזור הבייתה.. חח ולבינתיים איתי מארגן פה מיטה. כן, כן אני עצלנית.

טוב עכשיו הוא בא לראות מה אני רושמת אז ביי חחחח