נפתח את הפוסט הזה עם ההודעה - שלפני שלוש שעות חזרתי מאילת.

המשך,

עד כמה שאפשר לקרוא לזה ככה, מחצית מהשבוע שנותר הייתי בתגבורים, למידה ומתכונת.

בכל מקרה - הוא היה מדהים,מדהים, מדהים, מדהים.

אני לא זוכרת חופשה שנהנתי בה ככה, ואולי אני סתם מגזימה אבל ארבעת הימים שלא הייתי

בבית היו פשוט מדהימים ואפילו עכשיו כשאני כותבת פה ומסתכלת על תמונות עולה לי חיוך מטורף על הפנים.

נתחיל בזה שאיתי בא לאסוף אותי מירין שהייתי אצלו עוד מהבוקר בגלל התיגבורים שקבעו לנו, קפצנו אלי הבייתה

והוא דרש שנלך לים, אז לקחתי בגד ים בזמן שאמא שלי צועקת לנו שנקח כמה בקבוקי מים כי נורא, נורא, נורא חם.

בהתחלה לא כל כך האמנתי לה, חיפה, בד"כ קר פה, איתי גם צחק איתי ויצאנו אל הים.

כשהגענו לים היה פשוט חם, אבל מה זה חם? לוהט? מי היה בים ביום שלישי שיצדיק אותי?

לא יכולנו להחזיק מעמד בחוץ אז נכנסנו למים אבל המים היו קרים, זה היה כל כך מוזר.

חזרנו אליי רק באיזה 18:00, התקלחנו ויצאנו בערב עם כמה מהחברים שלו שדווקא אותם אני פשוט לא סובלת

והוא יודע את זה אבל באמת שהיה טוב איתם, הפעם הזו הם היו מצחיקים וזה עשה את הערב.

בסוף הלכנו לישון אצלו, היה טוב למרות שהייתי שפוכה לגמרי עוד מהים, אבל לפחות תפסתי צבע טוב.

וכאן זה מתחיל, ביום רביעי חזרתי הבייתה, פתאום לקראת 17:00 ככה, איתי מתקשר שוב וככה הוא פתח את השיחה

"הולכים לבוםבמלה" בהתחלה האמת צחקתי ככה, הייתי נגד, הוא ניסה לשכנע אמר שחבר שלו אירגן לנו כרטיסים לכל

ארבעת הימים, שנלך, שכדאי לנו, שיש הופעות טובות..

אמרתי כן.

זה לא מפתיע שהוא מצליח לשכנע אותי, מפתיע שאיתי זה שרצה ללכת לשם, הוא האדם האחרון שמתאים לפסטיבל מסוג

שכזה, כאילו בכל שנה זה יותר ויותר גרוע, אז מה יש בשנה הזו שזה אמור להיות כל כך טוב?

בכל מקרה מצאתי את עצמי אורזת מזוודה לארבעה ימים, עם שני בגדי ים (למקרה שלאחד קורה משהו, פדיחת שנת 2007)

שימורים, בגדים חמים לערב וכל מיני שטויות שאמא דחפה לי למזוודה, לאחרונה היא התחילה להיות נחמדה. מממ..

אז, איתי שוב בא לכאן לאסוף אותי ויצאנו לדרך, עצרנו באמצע אצל סבתא שלו ובסוף הגענו.

אוקי,

בלילה היה כל כך טוב, היינו עם החברים שלו שאני ממש אוהבת ואיתי אירגן לנו אוהל קטנטן, הוא היה כל כך קטן שהתיקים

שלנו לא נכנסו אז שמנו אותם באוהל של חבר שלו והיה צפוף יחסית כי זה אוהל בשביל אחד, הם גם אירגנו מדורה קטנה וזה היה

טוב, בגלל שהם היו עוד מהצהריים ככה הם תפסו מקום טוב.

הייתי בטוחה שהולך להיות כל כך טוב אבל ביום הבא מלא אנשים התחילו להגיע, בכמויות, אני לא חושבת שבוםבמלה היה אי פעם

יותר מלא ממה שהוא היה השנה הזו, לפחות מכל הפעמים שאני הייתי בהן.

נשארנו לילה אחד אבל הלכנו למחרת בצהריים, איתי גם לא הרגיש כל כך טוב ובוםבמלה לא היה כזה טוב השנה לדעתי, חוץ מכמה

הופעות ממש טובות, זה היה כמו כל שנה רק עם הרבה יותר אנשים, שורה תחתונה - נהנתי בכל זאת.

אבל!

איתי ואני היינו ממש מאוכזבים, גם שתי ידידות שלו חזרו איתנו בדרך, הן אמרו שכמה מהחברות שלהן ירדו לאילת במקום ללכת לבוםבמלה

ואמרו שאם בא לנו אז שנבוא איתן, הן נוסעות היום בלילה. באותו הרגע זה היה כל כך ברור שאיתי ירצה שנלך, בסוף הלכנו איתן.

את המכונית איתי נאלץ להשאיר בבית ככה שהיינו על מוניות ואוטובוסים כל אילת, גם אם היינו רק שלושה ימים - היה הכי טוב שיש.

היה לנו חדר פרטי, בילינו יום וחצי עם אותן ידידות ואחר כך היינו לבד פשוט, אני מניחה שבצימר היה יכול להיות יותר טוב אבל גם את זה

נעשה רק בשלב מאוחר יותר. בכל אופן, לא הגעתי היום ללימודים ואמא שלי כל כך התעצבנה מזה, עד שהסברתי לה שזה לא משנה כי

אני אשלים, למרות שהשעות האלו חשובות אני אשלים ממישהו וזו לא בעיה, זה היה אמור להיות חופש, היא וויתרה כי היא הבינה שאני

יותר מדי רחוקה בשביל לבקש ממני לחזור, בכל אופן, אני עייפה מדי בשביל לפרט מה היה אבל אני בטח אעשה על זה פוסט מתישהו

גם בגלל שדפקתי פה חפירה, לא? אני הולכת, אני רק אגיד שהיה פשוט טוב, חבל שהיה לנו שבוע במקום שבועיים אבל גם את השבוע

הזה הצלחתי לנצל ואני באמת מאושרת מזה, בנוסף לכל, חגגתי חמישה חודשים עם הבן אדם הכי מדהים שיש וזה משהו מוזר בשבילי,

אבל אני אוהבת את זה ככה.

אור.