לפני 10 דקות בערך איתי הסיע אותי לפה ונפרדנו לשלום אחרי באמת סוף שבוע מדהים מכל בחינה אפשרית.

הכנסתי את המפתח למנעול הבית, הורדתי את נעלי העקב והתהלכתי על קצות האצבעות בדרך אל החדר שלי.

לא שזה כל כך עזר כי אמא יצאה מהחדר שלה זועמת "עכשיו חוזרים?" היא שאלה במבט העצבני שלה, שבינינו

כל כך החזקתי את עצמי שלא להתפקע מצחוק, בעיקר כי אחותי הקטנה ישנה עכשיו.

אמרתי לה "עדיף שנדבר מחר בבוקר" בחיוך כזה, רק כדי שלא תכעס כל כך, אז מה אם אמרתי לה שאני אחזור

בשעה 20:30, התכניות השתנו.. מעט :]

היא אמרה לי בשקט "יש לך מזל שאת בכלל אומרת 'מחר בבוקר'.. התכוונתי להרוג אותך עכשיו".

שם כבר לא הצלחתי והתחלתי לצחוק, היא חייכה את החיוך הנכנע שלה, גם המראה הישנוני שלה בהחלט לא עזר

לצחוק שלי להשאר בפנים ונכנסתי לחדר. טוב במקרה אחר לא הייתי צוחקת אבל רמת האלכוהול בגוף שלי גבוהה מהרגיל.

לא, אני לא שיכורה.. אני לא מטומטמת.

בכל אופן, קראתי את הפוסט הקודם, אחרי שיחת הטלפון, יומיים אחר כך נפגשנו לאיזה חצי שעה כי לא היה לי הרבה זמן

ונדמה לי שסידרנו את העניינים, החלטנו בסוף השבוע הזה לצאת עם כמה מהחברים שלו לצימר בצפון, מיום חמישי בערב

עד היום, אין לי מילים לתאר כמה היה לי טוב שם, בהחלט הימים הכי טובים בשנה הזו. ללא ספק.

זה הרגיש לי גם נורא בוגר פתאום כי נסיעה לצפון עם החבר שלך זה לא לגיל 15, החברים שלו היו ממש מצחיקים ונחמדים

אלי שזה גם לא הרגיש לי שאני הקטנה מכולם שם. בכל אופן אני קצת שפוכה משלושת הימים האלה אז אני אזוז לישון ברשותכם

ורק אספר שעכשיו, נכון שלא לבוא לבית הספר בכל יום ורק לשעות תיגבור והשלמות זה מעולה אבל אני אהיה בודדה בארבעת

החודשים הבאים, איתי נוסע :[

על זה אני בטוח אדבר בפעם אחרת,

לילה מקסים לכולם.

אור.