אז אני אצל אבא שלי כרגע, לבד, אנחנו מארגנים את החדר שלי לעתיד בזמן שאמא שלי פתחה איתי בסיבובי מלחמה

אישיים, תנו לנו עוד כמה חודשים ביחד ואמא שלי תשנא אותי רשמית, אבל איפשהו אני עוד מבינה אותה בקשר לזה,

הבת שלה עוזבת אותה ו'מפרקת' את המשפחה, כן, זה הקטע, היא לגמרי מאשימה אותי בפירוק המשפחה, כי אם הייתי

עוברת איתה אז הייתי עם יובל ואיתה, ואחי תמיד בא לבקר אותנו ועכשיו אנחנו מפוצלים לאבא ואני, אמא ויובל ואחי וחברה שלו.

סבתא שלי בכלל התחרפנה ובעיקר אני יוצאת אשמה איכשהו, נכון מזל שאני עוברת?

זה כל כך נכתב בציניות ודמעות בעיניים.

האמת שקבעתי לישון אצל אבא שלי הלילה כדי להתחמק מכל כך הרבה אנשים, אני הפוכה בימים האחרונים דווקא כשאני

לא אמורה להיות, אבל אולי אני קטנה מדי והעניין הזה קצת גדול עלי. אני חייבת לקלוט דברים כי לאחרונה אני מתעסקת בזה יותר מדי.

למשהו קצת יותר משמח ויותר נחמד, חגגתי יום הולדת 18 ביום שלישי.

בת 18.

זה גדול מדי, אתם לא חושבים?

זה היה יום מדהים עבורי, לא כי גדלתי בשנה (הופ הופ טרללה), זה היה יום שמוקף בכל החברים שלך (טוב כמעט כולם),

באנשים הכי חשובים לך, בפעילויות הכי כיפיות ושאני הכי אוהבת, ויותר מזה? לא נהנתי. אפילו איתי עשה מאמצים וקם מוקדם

בבוקר כדי לדבר איתי בטלפון ולאחל לי מזל טוב. זה קצת עצוב שהוא היה הבן אדם שהכי רציתי איתי ביום הולדת, הוא דיבר איתי

יחסית מעט זמן אבל הספקנו לצחוק לגבי זה שעכשיו כשאני סוף כל סוף חוקית אף אחד לא יכניס אותו לבית כלא בגלל שהוא מתעסק

עם קטינה. צחקתי מזה כמו ילדה בת 10.

עוד שלושה ימים, כלומר ביום שני אנחנו ביחד כבר שבעה חודשים. בינינו לא באמת חשבתי שאני אעבור איתו שלושה חודשים.

הוא היה מושלם בשביל סטוץ, מסתבר שהוא אפילו מושלם יותר בשביל בן זוג. תסלחו לי אם אני אתחיל לחפור על איתי, זה געגועים חח.

טוב אני צריכה לזוז,

הכי מוזר- אני יוצאת לזמן איכות עם אבא.

(טוב, הרי אני צריכה מישהו שלא יפגין כלפי רגשות שנאה.)

שיהיה לכם סוף שבוע מקסים,

ולארבעת המיוחדים שקוראים פה, אל תכעסו עלי- יש לכם את כל ההסברים פה.

אני אוהבת אותכם ומודה לכם הכי שבעולם, סליחה.

אור.