לא בטוח למה אני נותנת לך לחזור כל פעם
לעמוד בדלת ולהביט בי
לחייך אליי.
ואני מסתכלת עלייך,
רואה למה באת
יודעת בדיוק מה אתה חושב
מנסה לנחש, אם תהיה בוטה הפעם
אם תהיה לך סבלנות אליי
אם עוד מעט תהפוך להיות כמוהו
חסר רגש אליי
מזלזל
שלאט לאט כבר לא יהיה לך אכפת
מנסה להבין אם הכל משחק בעינייך, כדי להשיג בדיוק את מה שאתה רוצה
ואם אתה יודע
שגם בלי שום משחק, היית משיג.
ואני נותנת לך לשחק בי
לך ולו ולכל אלה שהיו לפניכם
לגרום לי להרגיש רצויה
אבל לדעת עמוק בפנים
שאני לא באמת
שכבר שנה וחצי שום דבר לא היה באמת
כולכם שיחקתם משחק
ואולי גם אני השתתפתי בו קצת
לקחתי חלק ברגשות מזוייפים
ואז אני רואה אותו
הולך איתה יד ביד, מחבק אותה, מסתכל עליה באהבה האמיתית הזאת
שהייתה לנו
במקום היחיד שבו הרגשתי כל כך בטוחה בשנתיים האחרונות.
וכל הזיוף הזה עולה ומכה בי בפנים
והכל כל כך לא אמיתי
שבא לי להקיא מעצמי וממה שנהייתי
ושוב לרגע עולה בי הגעגוע הזה
הידיעה שיכולתי לעשות הכל כל כך אחרת,
שיכולתי להיות בטוחה עכשיו,
בזרועות שלו
שלווה,
אמיתית.
(רק להיות בטוחה שוב...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
