..כשהנצח לא נמדד בזמן..

רק היפ הופ שמעתי הבוקר.

קמתי במצב רוח טוב, רגיל.

כמו כל בוקר הרצתי את כל מה שיש לי לעשות היום

ומחר

ולעשות ככה

ולהתקשר להוא

ולהזיז את ההיא

וכמה בכלל אני רוצה את המסיבה הזאת בשישי?

רק היפ הופ שמעתי הבוקר.

זה מה שרץ לי באמ. פי.

וכי למה לא? על מצב רנדומלי.

והכל זרם. החיים זורמים.

כמו כל בוקר הרצתי את כל מה שיש לי לעשות היום

ומחר

ולעשות ככה

ולהתקשר להוא

ולהזיז את ההיא.....

..

..

..

ואז ירדתי מהאוטובוס.

והשיר בדיוק נגמר.

והתחיל שיר איטי,

מהאלה ששמים בסוף פרק בסדרות הכי טובות,

כשמשהו קרה ורצים על כל הדמויות,

ולא הבנתי מה זה נפל עלי עכשיו,

אבל נתתי לו להמשיך.

ואז מרחוק

בזוית של העין,

ראיתי אותך.

ואתה לא ראית אותי.

ולשניה אחת קטנה

הרשיתי לעצמי לבהות.

בהיתי, והעולם כאילו עצר.

בהיתי בך כל כך חזק,

כמעט ושקעתי ואז..

..

..

..

..

העברתי שיר.

אסור לשקוע.

ההיפ הופ חזר לאזניי.

אז מה אמרנו שיש לי לעשות היום?