פתאום אני רואה סדרה והיא מדברת על זה שאבא שלה מת לפני כמה שנים בתאונת דרכים
וכמה שהיא עוצרת הכל, ורק שנים אחרי זה היא מרשה לעצמה לרגע להתגעגע
ביידים של הדבר שאוהב אותה, ומחבק אותה, ואומר לה שהכל יהיה בסדר
ופתאום הכל מתערבב לי
כל הכאב עולה למעלה
ואין לי את הגבר שאהב אותי
שיחזיק אותי ויחבק אותי
ויחזיק את כל הכאב בידיים
פתאום נזכרתי שסבא שלי מת.
ושאני לא מדברת עם אמא שלי
ולא רואה את עצמי מדברת בקרוב
ושאני לא מדברת על זה בכלל
אני,
שהכי מדברת עם כולם
והכי פתוחה ותמיד יש מי שיבין
פתאום מוצאת את עצמי במצב שאין לי עם מי לדבר
וכשאני חושבת לעצמי איפה אני רוצה להיות
אני רוצה להיות באוטו
בדרך ממך אליי
אתה נוהג ואני לידך
מעשנת סיגריה לשם שינוי
ואני מספרת לך על כל מה שכואב לי
ומסתכלת החוצה כדי שהעיניים שלנו לא יפגשו
ואני לא אתחיל לבכות
כדי שאני אוכל לסיים את הסיפור
ואתה תקשיב
ותעודד
ולפעמים גם קצת תשתוק
ותעיר הערות שהן בעצם נכונות וזה יעצבן אותי
כי אני לא רוצה לשמוע את מה שנכון
אז אני רוצה.
ואל תחשוב שאני מתגעגעת לאהוב אותך
אני לא רוצה שנגיע לשיחות האלה שוב
אני לא.
אבל אני מתגעגעת לחבר הכי טוב שלי.
אז מה?
אז כלום.
חוזרים לבהות בטלוויזיה ולעשות כאילו כלום לא קרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
