..כשהנצח לא נמדד בזמן..

ככל שעובר הזמן ככה אני מבינה כמה שאני לא באמת צריכה אותך בחיים שלי

שקלתי אתמול אם להסיר את החסימה שלך בפייסבוק..

הגעתי למסקנה שאין סיבה שאני אעשה את זה.

הורג אותי שאתה אפילו לא מבין מה עשית,

מעניין אותי אם אתה באמת כזה מטומטם,

או שאתה רק עושה את עצמך.

ואם לא ברור לך

אז מעצבן אותי שאתה שוב בודק את גבולות הטמטום שלי.

זה קרה כבר בסיפור עם שיי, וזה קרה שוב עכשיו

(ואני לא אופתע אם זה קרה שוב ושוב בין לבין ואני לא יודעת).

הקטע הזה של "אני לא אספר לך, אחרטט לך, ונראה כמה תצליחי לגלות"

לא זורם לי.

אז שיקרת (כן, לבקש מהחברים הכי טובים שלי לא להגיד לי זה כמו לשקר),

וחרטטת (מאוד) , והסתרת..

אוקיי, הייתי יכולה להבין את זה. הייתי יכולה לתרץ לעצמי את זה באלף סיבות

שלא רצית, שלא היה לך נעים, שזה לא היה רציני, שמה לא...

הייתי יכולה,

אם כשגיליתי שיש לך חברה היית כבר מספר לי הכל.

כאילו..

כבר גיליתי שיש לך,

אז למה לא לבוא ולהגיד

"אוקיי, את כבר יודעת, אז בואי אני אספר לך שאני והיא כבר חודשיים ביחד

שדילגתי עלייך כאילו את כלום למרות שאמרתי שאת לא,

שביקשתי מכולם להסתיר ממך,

וכן, אנחנו מאושרים, תודה ששאלת".

לא.

אתה לא תגיד כלום.

אתה תיתן לי לשאול את השאלות ותחזיק אצבעות חזק חזק

שאולי אני לא אגלה את הדבר הבא..

הפכת אותי לילדה מטומטמת.

עשית את זה בקטע עם שיי

("כן התנשקנו רק פעם אחת".."פעמיים..".. "היא נישקה אותי.." "בלה בלה בלה..")

ואתה עושה את זה שוב עכשיו.

סלחתי אז.

לא עוד.

אתה לא מביא לי מספיק טוב לחיים

כדי שאני אסכים לזה שוב.

אז שיהיה לך בהצלחה.