..כשהנצח לא נמדד בזמן..

לפני כמה ימים ישבתי באוטובוס וניסיתי להזכר בך

זכרתי את העובדה שהיינו ביחד,

ואפילו מילים מכמה שיחות פרידה,

אבל אני לא זוכרת ממך כלום,

וקצת עצוב לי להודות בזה.

זה לא שעברו שנים,

וזה לא שהיינו יומיים,

ובכל זאת..

אני רוצה לזכור איך אתה מריח.. ולא זוכרת.

אני רוצה לזכור איך אתה מרגיש.. ולא זוכרת.

אני רוצה לזכור איך אתה מדבר, וחושב, וצוחק, ורב, ובכללי.. פשוט קיים.. ולא זוכרת.

אני אפילו לא זוכרת איך אתה נראה.

הכל נמחק לי ממך.

וברור לי שזה איזשהו מנגנון הגנה אוטומטי כזה או אחר..

פשוט חבל לי.

כי יש לי חור שחור בלב, ובזכרון,

ואני יודעת שמשהו שם חסר..

אני פשוט לא זוכרת מה היה שם קודם.

ולדברים טובים יותר-

אז יש לי יום הולדת 20,

וזה כמעט ומגניב..

על מי אני עובדת?

זה מאוד מגניב. :)

למרות שהזמן נראה פתאום כטס במהירות האור.

זה מוזר ><

מעצבן אותי ממש שהבלוג הזה נהיה כמו מגירה למכתבים שאני לא באמת רוצה לכתוב לך.

בא לי שביחד עם הזכרון שנעלם, יעלם גם החשק לדבר איתך לפעמים.

הפכת להיות יומן שאני בכלל לא סומכת עליו, וזה מפגר.