..כשהנצח לא נמדד בזמן..

כל כך הרבה זמן עבר מאז שכתבתי כאן,

שאולי לרגע, רק לרגע, אני יכולה להרשות לעצמי לחשוב שאחרים נטשו את המקום הזה כמוני והותירו אותו שוב מקום בטוח לכתיבה.

נכנס בי פתאום הצורך לכתוב ולשפוך את כל מה שעובר עליי,

ועם זאת במבט מתוך עיניים של בחורה קצת בוגרת יותר מבת ה15 עד 19 שכתבה כאן, פתאום זה נראה לי פתטי.

כי את מי בכלל זה מעניין מה יש לי להגיד?

האם מישהו באמת יכול לקרוא את מה שאני כותבת ולהגיד לעצמו "כן, אני מבין למה היא מתכוונת" ?

חתמתי קבע בצבא.

אני לא יודעת למה עשיתי את זה.

היו לי את כל הסיבות לחתום.

ועכשיו שאני בחופש של חודש לטובת הפסיכומטרי (הולך סביר, טוב תודה)

פתאום אני רואה את הכל מבחוץ ואני כל כך לא רוצה לחזור.

אני חייה בתקוה שכשאני אחזור ייקח לי שבוע להתאקלם

ואולי אז זה לא יראה לי גרוע כמו שזה נראה מפה.

עיקר הדברים שעוברים לי בראש בכל יום חוזרים על עצמם כל הזמן.

לקום. ללמוד. להתבאס. ללמוד. לבד לי. ללמוד. טלוויזיה. לאכול. לישון.

כמה אפשר?

מחכה שייגמר.

מחכה לאיזה אביר על סוס לבן, או לפחות לבחור עם מעיל עור,

שיבוא ויכיר לי קצת חיים חדשים.

זה לא חייב להיות מסעיר ומדהים ומלא בחוויות שלא קשורות לעולם הזה.

זה רק חייב להיות חדש. ומרגש. ואם אפשר אז מהנה.

אני צריכה לצאת מחוט המחשבה הזה.

אני חייבת להפסיק להיות תלויה כל כך באנשים אחרים שייתנו לי את האושר.

איבדתי את עצמי לחלוטין בתקופה האחרונה. ויצא לי כבר כמה פעמים להודות בזה.

פעם הייתה בי את ההכרה שאני אחראית לאושר של עצמי. לא נתתי לאף אחד להחליט בשבילי אם אני טובה או רעה ואם אני מאושרת או עצובה.

ברור שלחוויות החיצוניות יש השפעה על ההרגשה הכללית אבל בסופו של יום חייתי עם האמונה המלאה שאני זו שמחליטה איך לקחת את זה ולאן. והייתי מאושרת עם ההחלטה ההזאת ושלמה איתה. ואיכשהו הצבא והלבד הזה שינו לי את כל צורת החשיבה והיום אני מוצאת את עצמי תלויה בחסדים של אחרים האם להיות מאושרת.

פתאום החלטות כמו האם אני טובה בעבודתי, האם אני יפה או מושכת, האם אני מסקרנת או מצחיקה, האם אני אמינה או נועדתי לגדולות..

נראות כאילו הן בידיי אחרים, ואלה נראות לי כבעלות השפעות הרות גורל על החיים, ואני, כמו מטומטמת על חוט, תלויה בתפיסת עולם של אנשים זרים..

ואני מוצאת את עצמי יושבת בבית, על השולחן בחצר, בוהה בשמיים ואומרת לעצמי-

תגידי לי את מפגרת???

דוגרי, עם כל הערסיות שעומדת מאחורי זה- למה מי הם בכלל ??

אני חייבת לחזור קצת לעצמי.

מאחלת לעצמי שבקרוב זה ייקרה.

ובנתיים,

שיהיה בהצלחה בפסיכומטרי.