..כשהנצח לא נמדד בזמן..

פתאום הכל קצת יותר מובן

ומצד שני לא מובן בכלל

איך לעזאזל זה קרה?

אני שמחה ממש

אבל זה מוזר

שונה

לא קשור

....

מפתיע זאת ההגדרה הנכונה.

אבל שיהיה בשמחות מה שנקרא

בקרוב אצלי אני מקווה =)

בירה יורדת במורד הגרון

יד מלטפת

שוט וודקה מוקפץ על השולחן

רגל מתקרבת

טעימה מהיין

והנה הכל כבר מוכן...

אנשים מקיפים אותי מסביב

איכותיים, אינטילגנטים, שנונים

מתנהגים כמו ילדים מפגרים

משחקים משחקי מחשב

ואתה יושב שם בקצה החדר

צוחק עם כולם, ומגניב מבטים

בוהה, בוחן, מדמיין

ואני רואה הכל

עוד כוס יורדת

עוד שוט

עוד טעימה

והנה, הכל כבר מוכן

ויש לך את ההזדמנות המושלמת

והיא גם לא חדשה לך,

זאת לא תהיה הראשונה,

ואתה כמעט ומנצל אותה

שולח יד...

ומתחרט.

אולי בפעם אחרת,

לא מתאים עכשיו.

סעמק.

אבל היה כיף :)

כמו ערפל שחור שעוטף אותי מסביב,

כמו מפלצת קטנה מתחת למיטה,

כמו חבל עבה שמאיים לחנוק,

ככה אני מרגישה אותו בא

את הדיכאון

ולא משנה כמה אני נלחמת

לא משנה כמה "אני מחליטה שאני נהנית"

ולא משנה איזה גודל החיוך שאני שמה

הוא בא.

הוא מגיע ומשתלט

ואני מרגישה אותו אט אט עוטף את כולי

והסכנה מרחפת מעליי

הסכנה של אולי אני חולה,

ואולי אני מדוכאת,

ואולי אני לא מספיק

ואולי אני קצת יותר מדיי

ואני מזכירה לעצמי שוב ושוב

שזאת אני שמחליטה

אם להיות שמחה או עצובה

וזה הכל הכל הכל נתון לידיי

כי מי ישלוט בי אם לא אני

(אם לא אני לי, מי לי?)

שיהיה לי בהצלחה עם זה.