אני שוב אטוס אליך ונתחבק בשדה התעופה
שדות תעופה, אתה יודע...
אני שוב אגרור אותך לסרט או נלך להצגה
כי זאת העיר הזאת אתה יודע...
אני שוב אלבש משהו קצר, ונשתכר במסיבה
שנה חדשה אתה יודע...
אני שוב אלחש לך באוזן ונשכב במכונית חונה
ואיפה כל דבר אתה יודע..
בן זונה.
אולי תכתוב מכתב, או תתקשר אלי?
אולי תזכור שיש לי יום הולדת?
אולי תקום עכשיו ותארוז תיק גב?
אני רוצה אותך ומפחדת.
ויש לך מזל שיש פה הפסקת חשמל,
אחרת לא היה לי זמן לחשוב עליך.
עומדת במטבח קטן, אתה עוד שם ואני כאן,
אצלי יורד הערב.
ושוב העיר מוארת בצורה מוגזמת.
והשלג רק לבן לא קר.
ושוב, אני שוב שוכחת שלנו אין כבר שום דבר.
ביציאה מהקולנוע עומדים ומעשנים
אני אקרא לך בקול וזה באמת תהיה אתה
אנחנו בטח נתחבק ונחשב את השנים
אתה תציג לי בחורה שעכשיו אתה איתה
בדרך אל המכונית אתה תסביר לה מי אני
ובחצי התנצלות כי זה נגמר קצת לא ברור
וגם אני וודאי אסביר אותך לכל מיני גברים
זה לא יכול להיות הסוף של הסיפור
זה לא יכול להיות הסוף
כי חסרה הכריעה על הברך
או טריקה של הדלת
ולא מפגש של עגלות באמצע השדרה
אולי עוד כמה ק"ג
אולי טיפה פחות שיער
אתה אולי יפה כמו פעם
הלב שלי אולי ידפוק
ואני כמו תמיד אצלי תמיד אותו דבר
אני אזרוק איזה משפט
ואז נצחק ואז נשתוק
וזה לא יכול להיות הרי הסוף של הסיפור
זה לא יכול להיות שככה זה נגמר
ואלוהים הרי יודע שרציתי לדבר
אבל הייתי מתקשרת אם היה לי מה לומר
זה לא יכול להיות הסוף...
ביציאה מהקולנוע בעוד חמש או שש שנים
אני עומדת עם בחור אולי חבר אולי יותר
לשנייה אני חושבת שזיהיתי את הפנים
אני צועקת את השם אבל זה מישהו אחר
אתה
זורם אצלי בדם
אתה בתוך
העצמות
בלב ובשפתיים
ובכל המקומות
זה מתפשט אצלי בגוף
לוקח מהנשימות
כי אין מי שישווה לך.
אתה מביט לי בעיניים
ויושב לי בגרון
אתה צועק אצלי באוזן
מה נכון ולא נכון
אתה בועט אצלי בבטן
אתה רופא ומחלה
כי אין מי שישווה לך.
להשתעל ולירוק,להזיע אותך החוצה.כי לא נשאר מקום יותר בתוך הגוף שלי.
צריך לחתוך אותי עמוקולהוציא אותך החוצה.
כי זה גדול עלי
יותר מדי
אפילו בשבילי.אני ניסיתי כבר לשכוח
ורציתי לשחרר
אבל לא היה בי כוח
להמשיך ולשקר
אתה זורם אצלי בדם
אתה בתוך העצמות
כי אין מי שישווה לך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
