זאת תמיד אהבה

עונות חולפות על פנינו בקצב, כל 4 כאלה הם בעצם שנה שלמה שעוברת.

כל שנה כזאת שעוברת היא שנה שבה אני מזדקנת עוד קצת, מתבגרת עוד קצת, אוהבת עוד קצת, רוצה וחושבת שאני יודעת הכל, כמעט הכל.

לפעמים אני חושבת על משמעות הזמן בשבילנו, הרי זה משהו שחולף לו כל הזמן לידנו ואנחנו רק מידי פעם מייחסים לו חשיבות, כשעוברים על האלבומים ובאנחה קלה אומרים "אוי איך שהזמן טס"..

הוא כאן, תמיד לידנו ואנחנו לא תמיד יודעים איך לנצל אותו נכון. לא פעם אנחנו רבים ולא יודעים אם נפגוש את האדם הזה שוב, לא פעם אנחנו ממהרים ומחכים שמשהו אחר יקרה ובינתיים מפספסים את מה שקורה לנו עכשיו.

כשלמדתי ביסודי חיכיתי לחטיבה, כשהייתי בחטיבה רצתי תיכון- לסיים את הלימודים, הגעתי לתיכון רציתי להיות אחרי זה להתגייס..רק אחרי שהתגייסתי ועזבתי את מערכת החינוך הבנתי שאולי היה לי פספוס קל, לא מיציתי עד הסוף את המערכת הזאת...ואז נפל לי האסימון בשמירה בטירונות- כל כך חיכיתי שפספסתי..

אני עכשיו חיילת ולא יכולה לחזור לתיכון לחברים, לימודים וכן, אפילו לבגרויות הייתי רוצה לחזור.

בטח מצאתם את עצמכם חושבים לא פעם מה היה קורה אילו, מה הייתי עושה, מה הייתי אומר\ת או בעצם איך הייתי משנה את מה שקרה לטוב\ לרע- לשנות.

אבל אף פעם לא יצא לכם לחשוב וואי טוב שאמרתי את זה ואיזה מזל שעשיתי את זה...- חבל!

לפעמים אנחנו עושים דברים טובים, טובים מאוד אפילו אבל לא מצליחים לעמוד מאחורי המעשים שלנו, לגבות את עצמנו ולעשות לנו טוב.

בטח לא כ"כ הבנתם את משמעות הפוסט, לא נורא, יום אחד תשבו ותספרו לילדים איזה נפלא היה כשהייתם צעירים ואיזה תקופה זאת הייתה..אחח כמה שהייתם רוצים לחזור לשם- תיזכרו בפוסט הזה אז אבל אל תתרגשו מידי, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ובגלל זה הכל יישאר בגדר סיפור יפה.

בצעירותי סבתא שלי הייתה אומרת לי משפט שכל יום מקבל משמעות קצת אחרת ונופח נוסף "כשתגדלי תביני"...

שלכם עד הפעם הבאה,

ויקה פבר.