זאת תמיד אהבה

ילדה באה אליה,

שאלה אותה מזאת אהבה,

היא,

לא ענתה.

היא לא ידעה מזאת אהבה,

היא לא חוותה אהבה,

היא לא ידעה אהבה,

היא  לא חשבה אהבה,

היא לא הרגישה אהבה,

היא לא קיבלה אהבה,

היא רק ידעה כאב,

היא רק הרגישה שנאה בלב.

היא,

רק ידעה לבכות,

היא לא ידעה את האושר,

ולא את האור.

היא רק ידעה את החושך,

ואת השחור.

שוחה לה בתוך בועה של כאב,

נסחפת בתוך השנאה שבלב.

מי היא בכלל האהבה?

מה זאת אהבה? היא חשבה לעצמה.

הכאב, שהשתלט על גופה

השברירי והרך,

גרם לאובדן הכי יקר,

החום ואהבה בלב.

שהשתלטו עליה עד כדי כאב.