זאת תמיד אהבה

יש לי נטייה לזכור לאנשים דברים.

הכי קטנים, הכי מעצבנים.

אח"כ אני מחזירה לאותם אנשים- בנקודה כואבת, מציקה, מעצבנת.

אני זוכרת להם הכל,

גם לך אני אזכור הכל.

אתה הרסת לי את אחת התקופות היפות שלי,

אני אזכור לך את זה במשך הרבה זמן- עד שתקבל בחזרה.

אתה עוד תבוא על 4 ואני אגיד לך ללכת לחפש אותה..

אני אעשה את זה למרות שאני רוצה אותך,

אתה תהיה הרוס מזה- תבין מה היה לך ונתת לו ללכת..סתם כי לא התאים לך באותו הזמן.

אני אעשה את זה, אני מבטיחה (-ולא, אני לא מאיימת..)

אתה תדע שאת התחנה שלך הרכבת שלי עברה..

אני אמשיך הלאה בחיי ואדע שיום אחד אנחנו עוד ניפגש ונממש את מה שהיה בנינו..

אתה, אתה נתת לזה ללכת..

ועכשיו אתה גורם לי להמשיך הלאה,

לעבור למישהו אחר,

לא בלב שלם,

לך תמיד תהיה פינה, פינה שתרגיש פיספוס..

אני אזכור אותך,

הלב שלי גם,

הלב שלי זוכר.

זוכר ל רגע איתך,

כל נשיקה,

כל נגיעה,

הכל חרוט בזיכרון,

הכל מצולם ומתועד אי שם במוח..

כל הימים שהיו לנו,

הארוחות שעשית,

הנסיעות,

הצעקות,

השגעונות,

הריקודים,

המוזיקה,

הסרטים,

האלכוהול,

הבכי,

האושר,

השמחה,

הריבים,

ההשלמות,

הכל בזכרון שלי, הלב זוכר.

אני זוכרת, זוכרת ולא שוכחת לך את מה שעשית לי.

לכולם זה נראה הרבה יותר פשוט וקל- אבל לי, לי זה נראה גדול ומשמעותי.

ויק ויק 3\>

אני לא כתבתי את הפוסט הזה בנימה כועסת,

אני לא מאיימת עליך,

אני כותבת את זה לעצמי ומי שלא עושה לו טוב יכול לשתוק בשקט.

אני כותבת את זה לעצמי..

עריכה 2.1.08:

אני יוצאת מחר לגדנ"ע ואני חוזרת ביום חמישי.

מבטיחה שתקבלו דו"ח מלא ומפורט על מה שהיה + תמונות..:-) כי הולך להיות גדול...

אל תתגעגעו יותר מידי..