זאת תמיד אהבה

אמנם עוד מעט יעבור חודש מאז אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם..

(הבסיס)

אז בתחילת החודש 3.2.08 יצאתי לגדנ"ע.

כמו כל הילדים בשכבת י"א, לעבור את החוויה הזאת שנקראת גדנ"ע..

הרבה דיברו איתנו על זה,

הכינו אותנו,

ראינו סרטונים, עברנו הרצאות..

דיברו על ציפיות, על מה הגדנ"ע אמורה לעשות לנו..

בצהריים של אותו יום ראשון הגענו לבסיס גדנ"ע צלמון,

אחרי סיור (קצת מיותר לדעתי) בבית יגאל אלון.

ישר באו כמה מפקדות שצרחו לקחת את הדברים להסתדר בשורות..

הנה זה בא- השוק הראשון!

לימדו אותנו עמידת יהלום, הסבירו קצת ומהר מאוד מצאנו את עצמנו בצוותים.

את צוות 3, הצוות שלי פירקו אחר כך ופיזרו אותנו בין צוות 1 ו-2..

אני מצאתי את עצמי בצוות 1 מחלקה 1.

(הכניסה לבסיס)

באותו היום הכרתי את המפקדת שלי, ענת.

וכבר מיד לאחר הפגישה הראשונה שלנו התחלנו בתורנות המטבח שכ"כ לא רציתי.

התנחמנו בעובדה שזה פעם אחת וזהו, מסיימים.

התחלנו לחלק אוכל, לשטוף כלים, לשטוף את אותו החלק ברצפה משהו כמו שלושים אלף פעם..

ופה אני אציין לטובה את גל, שניקתה כמו מכונה..

מהשעה שמונה בערך המפקדת רק אמרה שזהו, עוד רגע מסיימים ובסופו של דבר סיימנו במשהו כמו 10..

וככה יצא שפיספסנו את הטקס שהיה, אבל לא נורא, השלימו לנו אותו.

מלוכלכים ועייפים יצאנו לש"ת הראשונה שלנו בצה"ל..

כמובן ששאר הצוותים במחלקה רק הרוויחו מזה עוד זמן..אבל חפיף

ביום השני התחילו להריץ אותנו,

20 הייתם פה,

7 הייתם שם,

יש לכם שניה לדגם לי את הח' הזאת,

יש לכם 3 שניות לפתוח לי ח' ליד העץ, כולם מזהים? כן המפקדת!

3 שניות- זוז!

פתאום דרך חדשה לפנות למפקדת (הקשב המפקדת),

פתאום אתה לא לבד בשטח,

אתה חייב לציית (חייב..),

וכמו ילדים טובים רצנו, פתחנו ח', דיגמנו אותה..

בקטע הזה ענת רק הרוויחה..היינו קבוצה שלא עשתה הרבה בעיות..

היום הזה גם הביא איתו את המשברים.

הגעגוע התחיל, השיחות לאמא..

המחשבה על זה שבבית הכל דיי רגיל- חוץ מהעובדה שאני לא שם..

פה התחילו המחשבות של זהו, מחר היום השלישי אחר כך הרביעי ובחמישי כבר חוזרים.

אבל מהר מאוד התחילו השיעורים על הצבא,

שיעורי הנשק, שהיו מעניינים..

ובאמת שהצוות עשה את זה. היינו צוות טוב שהתגבש במהלך הגדנ"ע..

(החדרים מבחוץ, הבסיס)

החדרים היו מסריחים,

השמיכות עשויות מאבק,

ההשקמה הנוראית בבוקר, בקור..

המקלחת שצריכה להיות לא יותר מרבע שעה

כשאני רגילה לפחות ל40 דק'...

לעמוד בזמנים,

להקשיב,

כל זה היו דברים שהיו אולי לא חדשים לי,

אך מוזרים בהחלט.

(החדרים)

ביום השלישי עברנו יום שדאות,

למדנו על שיטות לחימה,

הסוואה,

מרחנו בוץ על הפנים

(הרגשנו שאנחנו בספא בהוד השרון)

וישנו באוהלים בחוץ..

אני לא ישנתי בעקבות החום הנמוך שהיה לי 34.3

(תת חום יותר נכון)

וחגגנו לרילוב יום הולדת..

(האוהלים..)

ביום הרביעי עברנו את שיעורי הנשק שלא עברנו,

והיום הזה היה יותר מלא בהרצאות (סמים),

ושיעורים על צה"ל,

כומתות, דרגות, סמלים..

והכי חשוב בבוקר הערתי את בנדוד שלי בברכת מזל טוב..

(

אני וגל, המדים וכל הבגדים שמתחת..)

וביום החמישי,

השיא השני של השבוע הזה.

עברנו בשעה שש בבוקר את המטווח.

היה כיף לא נורמלי,

הייתה לי פגיעה אחת שהייתה איכשהו קרובה למטרה

מיד אחרי המטווח עשינו את הדרך בחזרה,

דרך שהוא הייתה כמעט עלייה ב90 מעלות..

וישר התחלנו לנקות ולסדר את החדר למסדר האחרון, שעבר בהצלחה.

אחר כך שברנו דיסטנס עם ענת, המפקדת.

דיברנו, צחקנו,

שאלנו אותה שאלות במורה אישית..

הכרנו אותה יותר..

היא סיפרה לנו שהיא רוקדת,

שהיא בת 20 מהוד השרון..

נתנה את האי-מייל שלה..

אחר כך הצטלמנו איתה, לקחנו את הדברים ועלינו על האוטובוסים בדרך הביתה.

(המטווח)

כשחזרנו התקלחתי, התלבשתי

והלכתי לחגוג יום הולדת לבנדוד שלי..

הנה עוד תמונות:

את כל התמונות מכל המצלמות אפשר למצוא באתר של רשף,

http://picasaweb.google.com/reshefg/owOeeI

(אני והריסון)

(מתקנים, שהבנים עשו חח)

(מור, לינה, גלית, אלכנס, אני, אלה ומאירה)

(אני מאירה והדוחף..)

(הנוף שמור כל כך אהבה..אני חייבת להסכים שהוא היה מדהים!)

(הבנות בחדר..)

(מחזירים ציוד)

(הצוות וענת)

(לירון, אני ורועייייי)

זהו, את שאר התמונות תוכלו לראות באתר של רשף..

(תודה לגל, שבפוסט הזה השתמשתי ברוב התמונות שלה..הן פשוט קלות יותר)

לסיכום,

נהנתי,ואני ממליצה לכולם לעבור את זה.

ענת צדקה בשיחה שלי איתה-

בסופו של דבר את מתייחסת לזה כאל חוויה..

רק רואים את זה בדיעבד..

ניפגש בצבא

ויק ויק 3>