אני מצטערת מראש, הפוסט הזה הולך לפגוע באנשים מסויימים שקוראים אצלי בבלוג ואני לא רוצה לעשות את זה, אבל אין לי ברירה. אני חייבת להגיד את זה, לכתוב את זה איפשהו..אחרת אני אעשה להם את זה מול הפרצוף וזה יהיה פחות נחמד..גם ככה המצב לא טוב..
עוד נקודה חשובה- הפוסט הזה הוא על המשפחה שלי, לא החברים..ככה ש...
יום שישי:
אני מתקשרת לבן דוד שלי לשאול מה שלומו אחרי ששמעתי מאמא שלי שהוא נפצע בבית ספר.
הוא אומר לי שהוא בסדר ומזמין אותי ואת אבא שלי לבוא אליהם הביתה, לשחק איתו ולהיות איתו,
אנחנו מתארגנים, לוקחים כמה דברים בשביל אייל ומתחילים ללכת לכיוון..
תוך כדי הליכה אנחנו קולטים שיש אצל דודה שלי בבית- אורחים.
המצב נהיה לא נעים אבל מהר מאוד מתגלה כי זאת חברת ילדות של דודה שלי שאנחנו מכירים טוב
ואני חושבת שיהיה בסדר- בסופו של דבר היא עשתה לי בייביסיטר כשהייתי קטנה..
אחרי שקיבלנו מבטים קצת לא נעימים מצד דוד שלי, שלום עלוב שלא קיבלתי מאף אחד בחיים שלי מצד חברה של דודה שלי והמשפחה שלה, ומבט ושלום עוד יותר מזלזלים מדודה שלי
אני ואבא שלי מתחילים לזוז ביחד הצידה- אייל בא איתנו.
מהר מאוד הוא הולך להביא משהו ואני ואבא שלי מנצלים את ההזדמנות להגיד לו ביי והולכים.
הולכים בהרגשה נוראית- אף פעם לא הרגשתי כל כך לא במקום..
בערב דודה שלי מדברת עם אמא שלי ולא פוסחת על הסיפור של הצהריים,
אומרת לה "שבתי שהם רק קפצו להגיד שלום. הם באו והלכו נורא מהר"
(למה ציפית?! סעמק! באנו ואפילו שלום כמו שצריך לא קיבלנו)
הייתי מוכנה להרוג מישהו באותו יום, בערב עם החברים המצב לא השתפר אבל זה כבר סיפור בפני עצמו.
יום שבת:
משהו כמו חצי שעה אחרי שקמתי אמרה לי אמא שלי "עוד שעה הולכים לאולקה, עושים על האש"
אמרתי "סבבה" והמשכתי הלאה.
אחרי שעה התחלנו להתארגן ולאסוף דברים..
הגענו לדודה שלי ושם ראינו את דודה שלי חצי ישנה על הספה ובעלה במצב לא כל כך שונה ממנה.
התיישבתי על האי במטבח וכיחיתי שמשהו יזוז-
כצפוי שום דבר לא זז.
ואני פשוט הלכתי, אבא שלי בא אחרי..
אחרי כמה דק' אמא שלי הייתה מאחורינו ושאלה לאן הלכנו אני אמרתי לה שהם לא במצב של לקבל אורחים,
אז למה להציק לאנשים- לא רוצים לא צריך. איך אני אומרת? לא בכח.
אמא שלי עשתה פרצוף קצת מאוכזב ואמרה טוב, בואו נלך הביתה.
אני שלא עשיתי משהו בכוונה לאכזב או לעשות מהומה החלטתי ללכת בחזרה לדודה שלי וסחבתי את ההורים שלי.
בדיעבד- הדבר הכי מטומטם שעשיתי בחיים שלי!@#$%
הגענו לדודה שלי, הדלקנו אש,
הכל זרם כמו שצריך.
עד שבעלה של דודה שלי הגיע.
הוא לקח כיסא והתיישב ממש מול אמא שלי ואמר-
"אנחנו צריכים לדבר, זה מתבשל לי ולאולקה מזמן בראש"
ומכאן השיחה הלכה ככה:
אמא שלי: "דבר..מה הבעיה"
הוא: " אני רוצה שבמשפחה שלנו יהיו יחסים משפתחיים"
אמא שלי: "מה יש לנו עכשיו? זה לא יחסים של משפחה?"
(ודווקא בתקופה האחרונה הכל זרם כמו שצריך..מסתבר שרק לדעתנו)
הוא:"לא כל כך. אני לא רוצה להמשיך לראות את אולקה סובלת"
אמא שלי תוך כדי שהיא קמה ומסתכלת על אחותה אומרת: "אולקה סובלת? אז אל תגיד עוד שום דבר הבנתי..העיקר שהיא לא תסבול"
הוא: "אל תלכי, אני רוצה שנדבר. יש לנו חוקים בבית הזה- מתאים כם אז בכיף ואם לא אז לא.."
בנתיים אמא שלי הולכת, אני ואבא שלי מאוחריה.
דוד שלי תופס לאבא שלי את היד ואומר לו "בוא נדבר כמו שני גברים"
אני מסתכלת על אבא שלי ואומרת לו "אל תקשיב למטומטמים, הוא גם ככה לא שווה את זה"
ואבא שליי הולך אחרי.
כמובן שבדרך הייתי חייבת לקחת את הקולה שלי, למרות שבאותו הרגע (והאמת שאני עדיין רוצה) רציתי להשאיר את הקולה ולקוות שהוא ייחנק ממנה..
אבל לא, לקחתי את הקולה והדברים שהבאנו- פשוט לא הגיע להם לאכול ולשתות מזה.
התחלנו ללכת ותוך כדי ההליכה הטלפון של אמא שלי צלצל- המספר של דודה שלי חייג.
אמא שלי ענתה למרות מה שביקשתי (שהיא לא תענה) זה היה אייל, הוא רצה שנחזור ואמא שלי הסבירה לו בצורה הכי נחמדה שאולי אחר כך נחזור. כלשנו זה ברור- לשם אנחנו לא חוזרים!
אני המשכתי לסבתא שלי, הרי לה הוא אמר משהו דומה לפני 15 שנה (" תלכי מפה, אני לא רוצה לראות אותך") על וויכוח שלא קשור עכשיו לנושא ודודה שלי המטומטמת לא אמרה כלום, עד היום לפני כל אירוע ישוויכוח של מי יבוא.
בפעם הראשונה שאני שמעתי על זה הייתה בבת מצווה שלי כשביקשו ממני לבחור בין דודה שלי לסבתא שלי. אני אמרתי סבתא.
בטענה שסבתא שלי יותר חשובה ממישהו שאין לי איתו אפילו קשר דם ולא שווה את זה (כבר אז הבנתי איזה טיפוס הוא)
וככה יצא שסבתא שלי באה ובאירוע עצמו אבא של במקום להיות איתי נסע להביא ולהחזיר את דודה שלי כי הוא לא היה מוכן אפילו לעשות את זה.
בקיצור, מאז סבתא שלי לא באה אלינם,
אין לנו חגים משפחתיים נורמליים,
תמיד זה גורם לריבים מטופשים ולמתח.
יום ראשון:
אמא שלי בישיבת מנהלים אצלה בעבודה והטלפון שלה מצלצל- דודה שלי.
אמא שלי לא ענתה לא (כי לא יכלה)
אבל היא גם לא חזרה אליה.
מה שמראה לי שהפעם זה רציני.
ככה איבדתי דודה.
בנתיים זה מבחינת כל המשפחה שלי,
אבל להורים שלי זה יעבור.
לי זה לא יעבור עד ששניהם (דודה שלי ובעלה)
יבקשו סליחה מאיתנו ומסבתא שלי.
הפעם זה יילך בדרך שלי.
וכן, אולי אני לא צריכה להתערב- אבל אני לא ביקשתי את זה..הם עירבו אותי בזמנו.
למרות שאני מעדיפה כן לדעת..כי בני דודים שלי לא מודעים בכלל לגודל של הסיפור והמשמעות של המשפחה.
סעמק! זקן בן 50, בלי חברים מרשה לעצמו להציב חוקים כשהוא אפילו לא בעמדת כח שהוא יכול להרשות את זה לעצמו..
פה אני אסיים,
אני לא רוצה להמשיך ולפגוע.
ויק ויק 3>
שעכשיו באמת חוץ מסבתא שלה אין לה משפחה באור עקיבא (וכמובן חברים)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
