זאת תמיד אהבה

ואולי את נרגשת מדי
ואולי קצת דואגת
תני ללילה לעטוף אותך מעט
באהבה, באהבה

ואלי את פוסעת לאט
ואלי את יודעת
שהלילה אהיה שלך לעד
ולך אומר, אל מול כולם

כמה אני אוהב אותך
כמה הלב שלם איתך
כמה אני רוצה לגעת


להיות איתך לעד

כמה אני אוהב אותך
כמה הלב שלם איתך
כמה אני רוצה לגעת כל כך

ואולי זה היה לי כדאי
ואולי זה קורא לי
תני לרגש לעטוף את לילותי
תני את כולך באהבה

כמה אני אוהב אותך...

כמה אני אוהב אותך
כמה הלב שלם איתך
כמה אני רוצה לגעת כל כך.

 

ואולי, ואולי לא...

פשוט לא...

אולי לא נהיה ביחד,

האהבה לא תעטוף אותי והלילה הבודד, כן.

אולי ככה זה נגמר

אבל

אולי ככה זה רק מתחיל..

אני כבר לא יודעת מה לחשוב.

 

הזרימה שלי הפסיקה.

אני לא מבינה מה הבעיה.

עכשיו אני בטוחה שהיא אצלי..

או שלא.

לא יודעת.

 

 

 מה שבטוח זה, שהפסימיות חוגגת לפחות כרגע,

חייבת להמשיך, לזרום לא להיות אבן.