אני: "תגיד, לירון ושירן יש יחסים פתוחים?!"
הוא " לא, למה?"
אני: "סתם, כי ראיתי אותה עם עוד שלושה.."
הוא: "אז?"
אני: "היא ואחד מהם התנשקו והיו קרובים מידי..."
הוא: "את בטוחה שזיהית אותה?"
אני: "כן. וחברה שהייתה איתי גם"
הוא: "ראית מי זה?"
אני: "ראיתי אבל אני לא יודעת מי זה.."
הוא: "טוב..אני אבדוק"
סיפוק. זה מה שהרגשתי באותו רגע, המחשבה של מה היא תאכל עכשיו וכמו שאני מכירה את גיורא הוא ינפח את זה קצת וירון כמו ילד טוב יכנס בה! והיא תאכל הרבה חרא..
(סיפוק- סיפוק הוא רגש הגורם הרגשה חיובית לאדם לאחר ביצוע מעשה ומעודדו לחזור ולעשות זאת שוב.)
אחרי כל מה שגרמת לי להרגיש אני מתחילה להחזיר לך ולחזור לעצמי, לאט לאט אבל בטוח. אתה לא הכל בשבילי למען האמת, אתה יכול לקפוץ לי. זהו, אני לא שלך ואף פעם לא הייתי..עכשיו מספרים לי עליך וזה מעניין אותי פחות ופחות...בקרוב זה לא יעניין בכלל וזהו. אתה לא יודע כמה נפלאה ההרגשה הזאת :-).
היום סבא שלי ז"ל היה אמור לחגוג יום הולדת 72.
במקום זה, ישבנו אני, ההורים שלי, סבתא שלי ואחותה (דודה של אמא שלי) והעלנו זכרונות, מחשבות וסתם דיברנו על סבא שלי ועל מה שהיה ויהיה. הייתה הרגשה עצובה וחסרה- דודה שלי. שהייתה באמצע חגיגות יום הולדת 50 לבעלה עם המשפחה מהצד שלו שנפלה עלייה ולמרות שהוא לא רצתה ולא הזמיה אותם היא הייתה צריכה לארח אותם וכרגיל (דנה, סליחה) היא לא יכלה לעמוד על שלה ולהגיד משהו..וכמו הריב המטופש שחוגג כבר 13 שנים במשפחתנו גם הפעם הוא "ניצח" ולקח אותה לצד שלו..ממש כמו פעם שלאישה לא הייתה זכרות לדבר ובמיוחד לא להביע דעה..זה נחשב כבר למוגזם.
ובכלל בזמן האחרון הייתה תחושה של קרבה, חזרה דברים החלו להסתדר אבל שוב, אחרי השיא באה הנפילה ואני רק אוגרת ואוגרת בפנים עד שיום אחר כל זה ייצא החוצה ואז אני אצא עליו ואגיד לו את כל מה שאני חושבת על המעשים שלו שאולי נעשים לא במודע ולא בכוונה אבל פוגעים. כל הערב סבתא ישבה עם עיניים אדומות והעבירה את התחושה של החוסר הזה..אבל שוב כשאמתי לאמא שלי היא אמרה לא להתערב ולא להגיד כלום- זה לא עיניין שלך.
יום אחד אני עוד אראה לכולכם עד כמה זה עניין שלי!
מזל טוב סבא ז"ל, אני יודעת שאתה כאן איתי למרות הכל.
אף פעם לא עזבת אותנו באמת.
ויק ויק
ועל זה נאמר- תם ולא נשלם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
