גשם, אני בבית, יושבת ותוהה.
מה קורה איתי? מה אני רוצה מעצמי? במסע ישראלי הזה שהייתי בו ממש לא מזמן עשינו את תרגיל הבדד, ישבנו במדבר- אמצע שומקום! כל אחד הלך הצידה ופשוט ישב, חשב, על עצמו החיים שלו מה הוא רוצה, ברק המדריך (המדהים) שהיה לנו נתן לכל אחד מעטפה שבה היה קטע קריאה ודף עם שאלות שיכולות לעזור לנו.
זה היה רגע הפתיחה של המסע מבחינתי, הסוף של היום הראשון כשבאמת הבנתי מה המסע, ברק וכל המסביב רוצים ממני, מה אני רוצה מעצמי.
עכשיו, כשאני בבית ולא מרגישה טוב ישבתי וראיתי קצת טלוויזיה, קצת מחשבות שרצות בראש.
מבינה מי האנשים שבאמת איכפת להם ונמצאים סביבי, מנסה לסנן ולהפריד בין משפחה וחברים, מחלקם מתאכזבת וחושבת למה משפחה לא בוחרים?, זה הרי לא סוד שהייתי משנה כמה דברים.
מגיעה מסקנה שיש כאלה שפשוט בא לי "לתת להם בראש", פשוט פיזית לקחת ולנער, לשקשק ככה טוב- כמו שצריך! להראות להם מי יושב פה ממש לידם ומה הם מפספסים, להבין למה הם עושים את זה ומה בדיוק הבעיה שלהם, למה זה ככה בעצם ואיך הגענו לשם אבל פשוט אין לי אומץ אני בחיים לא אצליח להבין מה עובר להם בראש ברגעים האלה, למה הם עושים את זה ואיך הם רואים את זה, למה זה ככה בסופו של דבר.
החברים "הישנים" ו"החדשים" מתחלקים, הולכים, חוזרים ובאים ואני נשארת, מעט מתקדמת לעבר המטרות הפרטיות שלי, משתנה יש כאלה שיגידו ואז יוסיפו שזה לא מתאים להם ואני אבין ואגיד לעצמי בלב שילכו להזדיין, אני כזאת בלי מסיכות ובלי שטויות מי שרוצה מוזמן להצטרף אליי למסע הפרטי שלי ומי שאינו מעוניין יכול להמשיך במסעו שלו, אני לא מחייבת או חותמת על חוזה, שכל אחד יעשה מה שטוב לו אני לא אגיד לו מה לעשות ואני גם לא אתערב לו בהחלטות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
