קוביות קרח

נפתחה שנה חדשה.

היא כמובן נתפתחה במלחמה כפי שרובינו יודעים .

יש שיסכימו עם זה ויש שהתנגדו אבל אני לא אכנס לפוליטיקה.

אני אישית בעד. ( כמה שזה כואב לאבד חיילים שלנו , הגיע הזמן שישראל תראה שהיא לא מוכנה לספוג יותר , אבל זה לפוסט אחר).

השנה החדשה שלי נפתחה בציפייה אחת , יותר נכון, כוונה אחת

to do better

התחלתי לפני כשבוע קורס

הגעתי אליו בנימה נורא פסימית אבל זה רק עושה לי טוב.

כן זה קשה והכל, הלימודים מתישים , לא תמיד מסתדרים עם כולם

אבל בסה"כ הקורס הזה נותן לי קצת ספייס מהחיים שלי.

כן עשיתי שטויות בחודשים האחרונים ואין מישהו כמוני שיודע על זה יותר מכל.

הענשתי את עצמי מספיק והגיע הזמן להמשיך הלאה.

התנתקתי מהצדדים המכאיבים בחיים שלי ( וזה לא היה קל)

ועכשיו , 09.01.2009 , אני יכולה להגיד שהשתנתי.

כל יום שעובר מקל על הכאב והגעגועים.

ואולי עוד חודש חודשיים אני כבר לא ארגיש דבר.

חצי שנה בצבא טסה לי כל כך מהר

היו עליות ומורדות , אבל במבט לאחור זה היה שווה את זה.

מבחינת המשפחה אני יכולה לומר שכרגע הכל רגוע.

הרמוניה השטלתה עלינו :)

והייתי רוצה להגדיש כמה מילים לבנאדם היחיד שידע לאכזב אותי יותר מכל -

"אני יודעת שאתה לא קורא כאן ולעולם לא תקרא לכן כל כך נח לי לכתוב את כל המחשבות שלי כאן.

היית האחד שלי, אהבתי אותך כמו שלא ידעתי שהייתי מוסגלת לאהוב.

וברגע הכי קשה שלי, ברגע שנפלתי, שמעדתי , ששקעתי והייתי צריכה אותך יותר מכל אתה נטשת.

לא בחרת צדדים, נעמדת באמצע הדרך ונתת לי לכאוב.

השארת אותי תלויה על חוט כה דק שהרגשתי שכל רגע הוא עומד להקרע אני אפול.

לא חשבתי שככה יהיה הסוף שלנו. חשבתי שאני ואתה זה יהיה משהו נצחי.

למדתי לקבל אותך כמו שאתה למרות שהיו דברים ששנאתי.

אבל מצד שני, אני לא מופתעת.

הדבר העיקרי שתמיד הפריע לי זה החשש שברגעיי האמת לא תוכל להלחם עליי.

וצדקתי. לא יכולת.

העדפת לעזוב בחיוך ובנמיה ידידודית מאשר לעמוד על כיסא לצעוק לעולם שאני הבחורה שלך ואתה תעמוד מאחוריי לא משנה מה.

כן אמרת לי שאולי עוד כמה חודשים נוכל לחזור, שאתה צריך זמן.

אין לי זמן לתת לך. אני לעולם לא אשכח ואסלח על הבחירה שעשית ( או שלא עשית )

על החוסר מאמץ שלך כלפיי.

כן זה כואב לחשוב על, כואב לדבר על זה. כואב לחלום ואפילו לפעמים כואב לנשום.

נתתי לך כלמה שיוכלתי. כל מה שהיה בתוכי הענקתי לך.

ואתה לא ידעת להעריך את זה.

אתה שברת לי את הלב, ושברת אותי.

בחרת ברגע הכי כואב וקשה לעזוב .

אתה פחדן! בחיים שלך לא נלחמת על הצונות שלך וקויוותי אולי שאיתי זה יהיה שונה.

אתה פסיבי. אתה נותן לחיים שלך לסחוף אותך ולא עושה שום דבר בשביל לשנות את הנתיבים שלך.

כל מה שאמרתי לך תמיד הסכמת כי פחדת מעימות.

הרבה פעמים הרגשתי שאני מדברת עם המראה שלי.

אבל זהו , זה נגמר. אין טעם למרמורים, למרות שהצטברה בתוכי נשאה עמוקה כלפייך.

תמיד קיוויתי שאם נפרד, אני אוכל להסתכל בחיוך על הזכרונות שלנו ולהגיד שהייתה לי תקופה נפלאה.

אבל אתה מרמרת אותי כל כך שאני מנסה שלא לזכור דבר.

אז שיהיו לך חיים יפים בלעדיי, כי אני כבר לא אחזור. "

זה היה משחרר.

להגיד שאני פנוייה לצאת לדייטים . אולי. כבר יצאתי לכמה. אבל זה לא היה קל.

לנשק שתפיים אחרות לאחר שהתרגלתי לנשיקה שלי.

אולי אני צריכה עוד קצת זמן , ויש לי הרבה זמן. אבל זה יקרה. ואני יהיה בסדר.

על זה אני יכולה לחתום לכם.

משפט מהשיר glory fades

it used to be the reason i breathed but now its choking me up

עד כאן אני.