קוביות קרח

ואני לא רוצה,

נוח לי להיות ילדה.

נוח לי לעבוד בשביל הממתקים שלי , בשביל הבגדים שלי , בשביל התענוגות השמורים שלי.

לא רוצה לעבוד בשביל מחייה בסיסית , לא בגיל 18.

אבל אולי זה עדיף , לחזור לבית שלי , ולדעת שהוא שלי.

בלי צניות מעבר לפינה , בלי להתאמץ ואף פעם לא לשמוע תודה..

בצבא יעזרו לי , ואמא גם כן לא תזניח לגמרי..

אני רק לא מבינה אותה , איך היא יכולה.

אני לא הייתי מסוגלת, מזמן הייתי אומרת לו לסתום .

אבל יהיה טוב , חייב להיות .