היום אני עושה את זה..
אני מפחדת כמובן , מאוד , אבל אני חייבת.
להשאר לבד זה מאוד מפחיד , אבל זו לא סיבה להשאר איתו.
עשיתי לעצמי כמו ילדה בת 15 רשימה של סיבות נגד ובעד.
בעד היו לי 17 סיבות , ונגד רק 2.
אחרי 7 חודש רק 2 סיבות נגד, משהו פה לא בסדר.
אין בעיה בו , יש בעיה בנו.
או שלא , יש גם בעיה בו... 7 חודש ופעמיים רק הוא אמר לי שהוא אוהב אותי , אחרי שביקשתי ממנו לומר זאת.
7 חודש שאני מרגישה שאנחנו מעמידים פנים שאנחנו זוג כשנינו מרגישים שזה לא אמיתי.
אני יודעת מזה אמיתי , היה לי אמיתי , ואיתו זה פשוט לא כך.
ה2 סיבות שכתבתי נגד היו שילוב של אחד - כי אני אוהבת אותו. אבל זה לא מספיק.
הוא לא זקוק לי כמו שאני זקוקה לו , ואני בכלל לא מאמינה שהוא אוהב אותי.
ואיך אני ממשיכה הלאה?
סתם ככה? בלי בעיה?
הכי עצוב לי , זה שאני יודעת שברגע שאני אגיד לו את זה , הוא יענה לי "אוקיי"
הוא לא ינסה להלחם עליי, הוא אף פעם לא ניסה , אף פעם לא הייתי כזו חשובה לו.
ואיך עכשיו אני אומרת לו "ביי" כשבל אני רק מחכה שהוא יעצור אותי ויגיד לי לא! אבל במוח אני יודעת שהוא פשוט ייצא מהדלת , ימחוק את המספר שלי ובכזו קלות ימחוק אותי מהלב שלו , אם איי פעם הייתי שם.
כמובן שהוא יעשה פרצוף עצוב, כאילו הרגע שברתי לו את הלב, ואחרי שעתיים ייצא עם חברים שלו לבר וישכח ממני לגמרי.
ומה אני עושה ?
לשקר לעצמי להשאר איתו למרות שהתחושה הזו תמשיך ללוות אותי , או לעשות לשנינו טובה , ופשוט לסיים את זה כמה שיותר מהר , שאח"כ יכאב פחות , יכאב פחות לי ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
