אל תדברי על אריק

אז. קצת תסכול.

הרבה באשמתי, קצת לא. או אולי יותר מקצת, לא בטוח

אז ניקיתי בודדתי וחזרתי על זה (repeat untill insane someone?)

ובסוף החומר שלי אפילו התגבש :)

רק מה? 200מ"ג.

אוף.

מזמן לא רשמתי פה. אני לא יודע אם זה היה חוסר בצורך להוציא דברים (אני כן יודע. זה לא היה), או מעבר לפלטפורמות אחרות או סיבה אחרת.

לא ברור לי.

אז מה היה לנו?

אני כמעט פורש מהתואר השני.

אני מחליט לא לפרוש, אך לא עושה כלום.

אני מחליט לפרוש מהתואר השני.

אני מחליט לא לפרוש, אך לא עושה כלום.

בין לבין? אני פוגש את איילת. וטוב לי :)

(לא יהיה פה הרבה על איילת. היא קוראת :))

בסוף החלטתי לא לפרוש, ואפילו התחלתי לעשות דברים. שזה טוב.

רק מה? 200 מ"ג. נקווה שבשועיים הבאים אני אשלש את הכמות הזו לפחות. יש מצב.

אני צריך לפחות גרם לפני שאני עובר לשלב הבא.

יהיה בסדר.

אני מחיוב לסיים אותו.

כבר אמרתי שטוב לי עם איילת?

ישנה סבירות מסויימת שיקח לי קצת זמן אחרי שאני אסיים את התואר השני עד שאני אעזוב את הסופר פארם, אבל יהיה בסדר.

אני לא מצליח להתחבר מחדש לפסיכולוגית שלי.

כשהיה את המשבר הגדול האחרון בלימודים (לפני כחודש וחצי בערך) התקשרתי לחזור אליה, אבל מאז המשבר עבר. ועכשיו המצב שונה.

ומה לעשות? אין לי זמן.

דוגמא? השבוע אני נמצא בי-ם היום עד 7. מחר ירושלים ואז עובד (כלומר יום שמתחיל ב6 וחצי בבוקר ונגמר ב12 בלילה) והזמן היחיד שהיה לה השבוע בשבילי היה ביום שישי ברבע ל8 בבוקר. שזה קצת מבאס, האמת.

אני גם לא מרגיש חיבור מבחינת הטיפול, למרות שאני מאמין שאי אפשר לבדוק את זה אחרי 3 פגישות.

רק שזה לא ממש 3 פגישות. כי זה 3 פגישות כשסך הכל אנו מכירים אחד את השני. והבעיות שאנחנו עובדים עליהם הם אותם בעיות שעבדנו עליהם לפני 5 שנים.

אז אולי פשוט צריך להכיר בעובדה שאלו דברים שישארו, וזה בסדר. ולהפסיק את זה. זה יחסוך לי גם זמן, גם קצת, אבל יותר מכל דבר אחר, טרטור.

טוב. זהו בינתיים.

נדבר.