xX•Every time I look in the mirror I see the difference between the lights and the shadows•Xx

לילה אחד,אני זוכרת שהיה ירח מלא,יצאתי מהבית עם שמלה משובצת בגוונים של ורוד ואדום,

כשאני נועלת נעלי פלטפורמה אדומות,הלכתי לכיוון היער החשוך.

הירח האיר לי את השביל,היה שם שביל ארוך שנועד להליכה,
הכרתי את השביל הזה היטב.
צעדיי טופפו בשביל העשוי אבנים אדמדמות.
הרוח לחששה בשערי הבלונדיני הארוך והפרוע.
ושקט. כשהקשבתי, יכולתי לשמוע את המקום נושם.

התקרבתי לעץ שאהבתי לשבת מתחתיו,

לפתע התיישבתי על הקרקע וקמתי במהירות,

הרגשתי איך אני יושבת על משהו,התכופפתי וראיתי מולי ספר,

הרמתי אותו,פתחתי וראיתי מלא דפים חלקים,החלטתי להפוך אותו ל"יומן המשאלות שלי".

הבאתי אותו לאמא שלי,היא הביטה על הספר והשליכה אותו מהחלון,

אך הוא חזר לבית שלנו,בחנתי אותו.

"ג'ייסי הספר הזה שייך לשטן..איפה מצאת אותו?"שאלה אימי,היא אחזה בשתי רקותיה.

"ביער,הוא הונח ליד העץ שלי.." השבתי במהירות,

דמעות הופיעו בעינייה.

"אז כניראה ש..שהרוצח של ג'ייסון בחיים.." היא אמרה והדמעות זלגו במורד לחיה,היא מיהרה למחות אותן באגודלה.

"מי זה ג'ייסון?" שאלתי ועקבתי אחריה, דמעות לא פסקו לרדת.

"עזבי" סיננה אימי והלכה להסתגר בחדרה.

"הלוואי שאגלה מי באמת רצח את אבא שלי,לא משנה איך..אפילו אם אצטרך לשלם על כך ביוקר.."רשמתי בספר,חזרתי שוב ליער,

הפעם היה בוקר,הנחתי אותו שוב על יד העץ שלי,

שמי שלקח ייקח בחזרה.
"אני שלחתי את הספר,ביקשתי שתמצאי אותו ג'סי." נשמע קול מאחור.
הסתובבתי ואז ראיתי אותו,הוא נראה כבן גילה של אימי,זיפים שחורים קטנים עיטרו את פרצופו,

עיניו היו עיניים תכולות מתובלות בירוק טורקיז,

כמו צבע האוקיינוס האינסופי.
"מי אתה אדוני?" שאלתי ושלחתי לו את החיוך הכי אמיתי שיכולתי.
"אני אבא שלך..ג'ייסון.."אמר ובלעתי את רוקי,הרגשתי משהו מוזר.
"זה לא יכול להיות,אבא שלי מת בתאונה.." אמרתי.
"אימא שלך תמיד שיקרה לך,אני אמיתי..אני כאן."אמר והדמעות שלי לא איחרו לבוא,הוא שלח לי חצי חיוך ואני מיהרתי לחבק אותו.
לפתע הרגשתי את הידיים שלו מתחת לשמלה שלי,

הוא קרע לי את התחתון.
"לא..בבקשה..אבא.."אמרתי בדמעות,לא יכולתי לשכב איתו.
"אני לא אבא שלך..אני זה שרצח אותו.."אמר והרגשתי איך הוא מכאיב לי באזור המקדש שלי,

הרגשתי שהוא קורע בפרעות את קרום הבתולין שלי.
"להתראות טיפשה,תמסרי לאימא שלך שמה שהיה כאן היה תזכורת לתשלום שהיא חייבת לי.." אמר האיש והבטתי בו מתרחק,

הדמעות הציפו אותי.

הבטתי על הקרקע,נזכרת בזוועה שעברתי,
לא האמנתי שזה קרה לי,דווקא לי,
הדמעות החלו להציף אותי,פשוט לא האמנתי,רציתי נס,
להביע משאלה,שיקרה קסם,
משהו שיציל אותי,מהפחדים של עצמי.
הגעתי אל הגשר ההוא,זה שהיה בו נוף
אל הים,אהבתי להביט אל הים.
המשכתי להביט שם,הדמעות הציפו אותי.
רציתי לקפוץ,אבל אז נזכרתי באימא שלי,הוא עלול להרוג אותה.
במהירות עברתי דרך היער,היומן ההוא עדיין היה שם,
"הלוואי שהאיש שרצח את אבא שלי והרג אותי ימות בייסורים." רשמתי ביומן,לפתע ראיתי את אותו אחד,דמעות הציפו אותו,

אישתו הייתה עם מישהי אחרת,הוא ניסה להתקרב אלייה,אבל אז חיוך שטני עלה על פניי,
שתי מכוניות נכנסנו בו והוא התחיל לפרפר למוות.
"תמות בן זונה.."לחשתי שעברתי לידו והלכתי לכיוון ביתי,
יודעת שעכשיו יהיה לי ולאימי טוב יותר.

מאז אנחנו חיות בלי האיומים שלו.

קטע לאתגרי כתיבה.

כמה פעמים כבר ניסיתי לרמוז שג'ני היא לא מה שכולם חשבו שהיא,

כל פעם שעברה לידי חסמה את אפה,ומסרטים כבר ידעתי מה היא.

ניסיתי להגיד לריילי שהיא כזאת,אבל זה היה מאוחר מידי,

היא נשכה אותו.

הוא מת וחזר לתחייה,מיד ידעתי שהוא לא אותו אחד,

כאב לי שהוא לא הקשיב לי,ואז סיפרתי לפיטר,

הוא בהתחלה לא האמין לי..

"פיטר,תעביר את זה הלאה..זה קרה לריילי.." אמרתי לו,

באותו רגע ריילי הגיע משום מקום ונשך אותו,

במקום לתת לו להפוך לערפד הרגתי אותו,

לקחתי את היתד מברזל ודקרתי אותו בלב,

לא נותנת לו להיות ערפד.

"תעביר את זה הלאה,נהייתי קוטלת ערפדים" אמרתי לריילי,

הוא הספיק להגיד לג'ני,היא הספיקה לבנות צבא שלם,

גם אותם קטלתי,כניראה שקיבלתי את זה בירושה.

קטע לאתגרי כתיבה.