ברגעים כאלה את אומרת לעצמך 'מה לעזאזל אני עושה..?!'.

הגעת לתקופה הכי חופשיה (וקצרה) שהייתה לך עד היום, ואת מרגישה צורך עז לנצל את החופש הזה.

כמה שזה עצוב כשעומדים לך בדרך כל כך הרבה מכשולים.

ועוד יותר עצוב זה שכולם בדרך שלך אך ורק בגללך...

בגללי...

בגלל העצלנות, בגלל התמימות, בגלל הפזיזות, בגלל הבזבזנות, בגלל חוסר המחשבה וחוסר הבגרות בתחומים מסויימים.

הגיע הזמן להזיז את עצמי, להפוך חזרה את סדר היום שלי ככה שאני לא אלך לישון בשבע בבוקר, ולהתחיל להבין שצריך להתקדם ולהבין כמה דברים על עצמי על החיים שלי ועל צורת המחשבה שלי.

זאת התחלה טובה...זה שאני מודה בזה ומבינה את זה, עכשיו איך אני גורמת לעצמי לעשות את זה?

אני רוצה להתגייס.

(כן. אמרתי את זה.)

דש.