לפעמים יוצא לי לקרוא דברים (לא דברים טובים במיוחד..) שאנשים שאני מכירה כתבו, ואני מרגישה כאילו זה נכתב בצורה מסויימת עליי. לא תמיד זה נכון כמובן, אבל בכל זאת אני תמיד מנסה לחשוב אם גם אני גורמת לאנשים להרגיש את הרגשות עליהם הם כותבים, או אולי זאת באמת אני שגרמתי לאותם אנשים לכתוב דברים שכאלה. ואז אני מתחילה ליצור לעצמי סרטים בראש על איך אני נראית מהצד...וזה קשה, בהתחשב בעובדה שאין לי מושג. והיום הגיע רגע, שקראתי משהו, שמצטייר כמאוד מאשים, ואני מודעת לעובדה שאני חלק מה"מואשמים" אבל הכתוב מתייחס באותה מידה לכותב, אולי אפילו יותר. ברגעים כאלה חבל לי שאנשים לא מבינים את הטעויות שלהם.

אף אחד לא אמור להבין מה נכתב פה. הייתי פשוט חייבת להוציא את זה איפשהו, סוג של מחאה על כך שאני מרגישה מואשמת במשהו שמי שהאשים אותי בו, אשם הרבה יותר. גם את המשפט הזה אף אחד לא אמור להבין, הצלחתי לבלבל את עצמי.

בהצלחה לנבחנים בחיבור מחר!

לילה מצויין.