לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

איך חול יכול להיות מהיר?


קוקטייל "חול טובעני": יחס של 1:1:1:0.5 של שנון : אינטיליגנט : מטורף : Nice guy. לדלל בהרבה ציניות או הומור עצמי, לנער בשייקר ולהגיש קר.

Avatarכינוי: 

בן: 43

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2005    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

12/2005

And now, for something completely different, וגם: אוזלות המטאפורות


אם אתם קוראים את זה, כנראה שאתם מהקהל המצומצם של הקוראים הנאמנים שלי, שהסיבה היחידה שאני יכול למצוא לכך שאתם קוראים את הפוסטים שלי הוא שעמום מוחלט ועודף זמן פנוי, או מחסור חמור בתחביבים. כן, המטרה הכללית שלי הייתה מלכתחילה לסנן אנשים חסרי אינטיליגנציה בסיסית (אמרתם פקצות? צדקתם) ולחסוך מעצמי תגובות בנוסח "בלוג יפה, מוזמן לשלי" (הייתי מדמה סימוני פקצה, אבל יש גבול), ואני מוכרח ומאושר לציין שהמטרה הושגה, גם אם נגבו כמה קורבנות חפים מפשע.

If you want to make an omellete, you've got to break a few eggs, זה מה שאני תמיד אומר.

 


 

אני מודע לעובדה שלאף אחד לא אכפת כמה קשה לי בלימודים, ובכל מקרה נגמרות לי המטאפורות ללימודים בסמסטר א' במלא"ך במטרה לעבור להנדסת חשמל בטכניון. בואו נסכם את לימודי השבוע בכך שמכבש הלחצים הפך לפטיש אוויר , כי מצפה לי יום ארוך של חזרות בחדו"א מחר.

 


 

הצורך הבלתי מוסבר לחלוק איתכם את הזכרון הלקוי שלי בפוסט שעבר מנע ממני לחלוק כמה דברים אחרים, כמו לדוגמה החשדות שאיששתי והפרכתי בשבוע החולף. כן, כן, אני ממש מנסה לשמור על המשכיות בבלוג, אני יודע שקשה להאמין. אז הנה הם:

 

אכן, שיחות עם נשים הן השיא של השבועות שלי – בין אם לירז, אליאנורה, או עדי, וכן, אפילו אחותי שכנראה מעדיפה להיות עם החבר שלה של הסופ"ש מאשר לראות את אח שלה שחזר מהטכניון (אני ממורמר? לא...), השבועות שלי הפכו למערכות סולאריות של שיעורים שסובבות סביב אותן שיחות. עזבו שיחות, במקרה של עדי ומושא ההשחתה שלי כל מה שהיה צריך הוא הודעות ("היי חמוד התחלתי לעבוד ואני גמורה... מה שלומך? מקווה שטוב.. אולי נתראה בסופ"ש אני מתגעגעת" ו-"רק הלכת ויש לי בלאגן בחיים", בהתאמה). אמרתי זאת בעבר, ואני אומר זאת שוב: המצב, חברים, קשה.

 

אני מתבלגר בצורה הרסנית –  ואם אתם צריכים הוכחה לזה, תסתכלו על שעת העדכון. מה עשיתי עד עכשיו? רמז: לא שיעורי בית.

 

למדתי לקרוא לקורס בשמו הנכון – וזה היה חייב לקרות בשלב מסוים. מעתה, אמרו "ספרתיות" ולא "מספריות". לעולם לא עוד.

 


 

ראיתי כהרגלי "ארץ נהדרת" ו"מה זה השטויות האלה?" היום, או אתמול, אם אתם מעדיפים, ויש לי כמה דברים לומר.

או, כן. זה עומד להיות פוסט סקירת תכניות, לפחות בחלקו. וכן, אני יודע שזה לא ממש שיפור לעומת אלו על הלימודים.

 

על ארץ נהדרת ניתן לומר הרבה דברים, ההקצנה שלהם לעיתים קרובות מוגזמת, החזרה שלהם על בדיחות בנסיון נואש לטבוע עוד מונחים מעבר למה שכבר הוטבע בשפה העברית עד כה לעיתים קרובות מעוררת רחמים קצת, אבל הגאונות שלהם בחיקוי דמויות... אין מילים פשוט. אני מתפעל כל פעם מחדש. אני צריך לפגוש את המאפרים של התוכנית מתישהו וללחוץ להם את היד.

שורה תחתונה: התוכנית, בסופו של דבר, מצחיקה, וזה מה שחשוב.

 

את עדי אשכנזי לא הייתי מכיר בכלל אלמלא ראיתי אותה ממש במקרה פעם אחת כשהעברתי ערוצים ואיכשהו נחתתי לשניה על התוכנית של יאיר לפיד בדיוק כשהיא הייתה באמצע הקטע. היה מצחיק, אבל לא ממש התרשמתי. גם כשראיתי את שאר הקטעים שלה באינטרנט לא הרגשתי ממש התפעלות, אז תארו לכם את הפתעתי כשגיליתי שאני רואה אותם שוב ושוב וצוחק כל פעם מחדש.

אני מניח שפרומואים על התוכנית שלה כל מי שחי בארץ הזו כבר ראה גם אם לא את התוכנית עצמה, ואם עוד לא ראיתם, תראו. הבחורה מקסימה למפרע ומשעשעת בעליל. עריכת המוזיקה ברמה שבדרך כלל לא פוגשים בתוכניות ישראליות, הנושאים, למרות שהם יום יומיים לחלוטין, איכשהו מוצגים בצורה פשוט מצחיקה. התמכרתי. הנה עוד תוכנית שאני עומד לראות כל סופ"ש שאני מבלה בבית.

 


 

בגחמה פראית, גילחתי את הזקן. משתי סיבות: אחת, עברו שנתיים וחצי, וחלק גדול מהאנשים שמכירים אותי לא ראו אותי מעולם בלי זקן חוץ מבתמונות בתעודת זהות, חוגר, רשיון נהיגה וכיוצ"ב (אל תשאלו איך הגעתי למצב שבו כל כך הרבה אנשים שקרו את רשימת כרטיסי הפלסטיק האלה, זה כולל אלכוהול). רציתי לקבל פידבק. עד עכשיו, כולו היה חיובי (טיטוס, אתה לא נחשב, כל שאר האנשים ששאלתי היו בחורות), אני שמח לציין. הסיבה השניה היא שהחלטתי שאני נראה חשוד עם הזקן. למה? זה הדבר היחיד שעולה בדעתי שגורם למאבטחים לעצור אותי ולשאול אותי אם יש לי נשק כשבדיוק לפני עברו עשרה אנשים בלי אפילו להאט. זה גם הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו, שגרם לשוטר לעצור לידי עם ניידת(!) ולשאול אותי (שימו לב לציטוט): "יש עליך משהו שלא אמור להיות?"

רבאק, אני נראה כמו מסומם? מה יכול בדיוק "להיות" על בן אדם שהולך, עם תיק של הטכניון, בדרך לטכניון, בבוקר שטוף שמש באמצע רחוב ראשי? מסתבר שהשוטר, שאני בטוח לחלוטין שסיים בהצלחה כיתה ד' לפני שגויס לשורות האנשים שאחראים על שמירת החוקים במדינה, חשב שמאוד יתכן שמשהו לא חוקי, כי הוא עצר את הניידת באמצע המדרכה, יצא ממנה ובדק לי את התיק ותעודת זהות. הצלחתי להתאפק ולא לשאול אותו אם אין לו איזה משהו יותר חשוב לעשות, כמו נגיד לחפש את הרוצחים של המאבטח ב"לונה".  

 


 

נפגשתי עם החבר'ה היום, שזה דבר מבורל כשלעצמו. ראינו את "באטמן מתחיל" על טלויזית ה-LCD של אחד מחברי הטחונים ונזכרתי למה קורה שאני מתעצבן כשאני רואה סרט עם החברים שלי. כולנו אנשים רציונלים יתר-על-המידה, מה שגורם לנו לנתח סרטים, ובסרטים כאלה, לא מומלץ לנתח יותר מדי אם אתה מתכנן להנות מהסרט. הבעיה היא, שאני מבין את זה, ואני חושד שגם הם, אבל מספיק אדם אחד שהחליט עוד לפני שהסרט התחיל שהוא לא מתכנן לאהוב אותו (ותמיד קיים אחד כזה, כי אין מצב שארבעתנו מסכימים על אותו סרט, אנחנו תמיד נגררים להחלטת הרוב) כדי להרוס לכל האחרים. הפעם זה היה דן, כאילו לא מספיק שהוא הכניס אותי לשוק השבוע בדירה עם אחד הקטעים הכי מגעילים שעשו לי אי פעם, משהו בקשר לעיתון והעובדה שהוא לפעמים כן קונה ואני אף פעם לא. טוב, די עם זה. נפגשנו, וזה מה שחשוב.

 


 

בדיחות טכניון לא מצחיקות -

עמית - "אם יש רכיב ב-high, מה זה אומר על המערכת?"

 

ושוב עמית: - "אכלתי בבית הסטודנט ואני לא מרגיש טוב.

אהוד: "מה אכלת?"

עמית: "נראה לי שזה היה בשר מדומה." (כן, הבדיחה הזאת מצחיקה כל פעם מחדש).

 

טל, מנסה להמחיש לי למה זה לא נכון להגדיר את יום רביעי כקשה בגלל שביום שלישי מסיימים מאוחר: - "מה הקשר? אתה מדבר פה על שני בסיסים שונים, הוקטורים שלך בכיוונים מנוגדים, הפרמטרים שלך בכלל לא מאותחלים והשדות לא נכללים אחד בשני."

 

המצב באמת קשה כאשר -

- אני מנצל את העובדה שהגעתי מוקדם לשיעור כדי לכתוב קצת.

- אני מבלה את ההפסקה של ספרתיות בחיפוש אחרי "קבוצה של עתודאים עומדים ביחד.", והמבין יבין.

 

הנה, אנחנו כבר מסיימים, טוב? קרציות. ציטוטי השבוע:

 

רונן, תרגול פיזיקה - "על שם מי קרוי הכח הצנטריפוגלי? על שם עבדאללה צנטריפוגה."

 

ויטלי, מרצה מבוא למדמ"ח - מי חושב שכן? מי חושב שלא? אה, אני רואה שאין הרבה אנשים חושבים בכיתה."

 

אלכס הוא שלנו (ושל הפקולטה למתמטיקה) - "כן, אני גם מצפה שתעקבו אחרי החישוב שלי!"

- "יש שתי דרכים, אחת יותר ברורה אבל גם יותר ארוכה. אבל הדבר היחיד שחשוב זה שהיא עובדת."

שאלה בכיתה: "הפונקציה לא באמת נראית ככה, נכון?"

תשובה: "היא באבו-אבוהא נראית ככה!"

 

עמיתי, תרגול אלגברה - "אם מישהו באמת רוצה כאב ראש, תנסו לדמיין את זה. פשוט רוב האנשים לא רואים ביותר משלושה מימדים."

 

אורי, מרצה פיזיקה - "אפשר לחשב את זה משיקולים וקטורים, ואפשר פשוט לבצע ניחוש אינטואיטיבי, שעם קצת מזל גם יהיה נכון."

 

אסף, מרצה עם משפט העידוד השבועי של חדו"א - "הבוחן עוד שבועיים, רובו יהיה על החומר."

 

מישה, מדגים שוב כמה עברית קשה שפה - "שני דרחים" (אל תשאלו איך, פשוט שמעו שהוא אומר את זה עם ח').

 

ניר קציר בקאמבק מזהיר (איזה חרוזים- זה לא עץ תפוזים?) - "אני מאוד אהבתי את התרגולים של מתמטיקה דיסקרטית בגלל המתרגלת. היא הייתה מאוד מוצלחת, אני לא רומז לשום דבר אחר."

 

- "זה שווה אפס, נכון? אמרת אחד, זה מספיק קרוב."

- "מה שלא מספיקים לא בהקצאה ולא בתרגול - מקבלים במבחן, ככה שתספיקו הכל."

- "אין don't care, זה או כן או לא, בחורה שתשאל אותך אם אתה אוצה להתחתן, תגיד לה don't care ונראה מה תקבל."

- "דוגמה להבדיל בין אחת לשתיים: תכניסו יד אחת לשקע, כמובן, יחפים עם רגליים רטובות, שהניסוי לא יתפקשש, ואז תכניסו שתי ידיים ותבקשו ממישהו אוביקטיבי, מהצד, למדוד את הפרשי התנודות."

 

Iron Maiden \ Powerslave (יחי העובדה שלעולם לא יאזלו לי השירים התואמים למצב)

 

Into the Abyss I'll fall - the eye of Horus
Into the eyes of the night - watching me go
Green is the cat's eye that glows -
in the Temple
Enter the risen Osiris - risen again.

[Chorus:]
Tell me why I had to be a Powerslave
I don't wanna die, I'm a God,
why can't I live on?
When the Live Giver dies,
all around is laid waste,
And in my last hour,
I'm a Slave to the Power of Death.

When I was living this lie - Fear was my Game
People would worship and fall -
to their knees.
So bring me the blood and
red wine for the one to succeed me,
For he is a man and a God -
and He will die too.

[Chorus:]

Now I am cold but a ghost lives in my veins,
Silent the terror that reigned -
marbled in stone
Shell of man God preserved -
a thousand ages,
But open the gates of my hell -
I will strike from the grave

[Chorus:]
Tell me why I had to be a Powerslave
I don't wanna die, I'm a God,
why can't I live on?
When the Live Giver dies,
all around is laid waste,
And in my last hour,
I'm a Slave to the Power of Death.
Slave to the Power of Death...
Slave to the Power of Death...
  

נכתב על ידי , 3/12/2005 03:57   בקטגוריות עדכונים, או במילים אחרות: No news is good news  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בימבה ב-12/12/2005 22:11



הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לQuicksand אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Quicksand ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)