איך חול יכול להיות מהיר?

משום מה, הפוסט האחרון שלי נעלם, ואני בטוח לחלוטין שלא חלמתי שכתבתי אותו, כי זכורים לי קטעים ספציפיים ממנו, כמו ההצהרה החוזרת שלי על שנאתי לחורף וחוויותיי מהלילה הראשון שבו ירד גשם עם יורי. מישהו עוד זוכר את זה, או פשוט יכול להציע רעיון למה קרה?

ישראבלוג מתנכל לי. זה סוג של מטריד. (לפחות כמו העובדה שהתחלתי להגיד על כל דבר "סוג של").

בגלל שעכשיו כבר שבוע אחרי תחילת השנה, ולסכם את 2006 זה אחד הדברים שהכי פחות בא לי לעשות (אני סוג של קורבן של הרפיה, למתקשים), אני אוותר על זה. זה, וגם כמובן אני מתכונן לסכם את השנה השנייה לקיום הבלוג בעתיד הלא רחוק. זה לא כאילו חסרות לי התפתחויות לכתוב עליהן.

הלכתי לבדיקה אצל שיננית בפעם הראשונה מזה מספר לא מבוטל של שנים. התכנון היה ניקוי שיניים, שהתבטל לנוכח דימום מאסיבי שבא כתגובה לכל התקרבות של מכשירי העינויים הללו של רופאי השיניים לחניכיים שלי. הנזק אכן נורא. אמנם זו רק שיננית, אבל זה סוג של לא נעים כשאנשים אומרים שיש לך בערך 4 שיני בינה שצריך לעקור (מישהו מבין בזה? 4 זה לא אומר כולן??), שלוש סתימות שאחת מהן תיתכן שתצריך טיפול שורש, אבל כל זה רק אחרי 10 ימים של טיפול במי פה אנטי בקטריאליים. אה, כן, וישור השיניים שלי מהתיכון כבר מזמן לא נראה עלי, אני מניח שכל מי שראה אותי בחיים עדיין מתעורר מהמראה הזה בזיעה קרה מדי פעם. זה הוביל את אבא שלי להחלטה שאני עומד לעבור את הסיוט הזה שוב, 10 שנים אחר כך, הווה אומר, בהווה.

אבל זה בסדר, כי קודם כל יש לי 4 עקירות ושלוש סתימות שאחת מהם טיפול שורש לעבור, אז יהיה לי הרבה זמן להסתגל לרעיון של גשר שוב.

בינתיים יש לי צילומים שיושבים בבית ובשבוע הקרוב אני אלך איתם לקבל חוות דעת והצעות מחיר, וכמובן מי פה אנטי בקטריאליים להשתמש בהם בשבוע הקרוב, שהם קצת מזכירים קונדומים, בגלל שמצוין עליהם שהם בטעם מנטה אבל כל קשר בינם לבין הטעם הזה מקרי בהחלט.

כלומר, רגע, אה... אני מתכוון...

אין לי דרך טובה לצאת מהמשפט הזה, אה?

mental note: להפסיק לכתוב פוסטים בלחץ זמן לפני השינה.

הייתם חושבים שכל העסק הזה עם מה שנשאר מהשיניים שלי היה סוג של מדכא אותי, ויכול להיות שזה היה קורה אם החיים לא היו חושפים אותי לבעיות הרבה יותר חמורות.

אחותי החורגת בהריון. או אני צריך לומר, הייתה בהריון. כבר כמה חודשים טובים בכל פעם שרואים אותה היא תופחת יותר ויותר, אני חושב שעכשיו היה אמור להיות החודש השמיני להריונה. אלא שגילו בשבוע שעבר וירוס אצל העובר שלה. היא איבדה את התינוק (אתמול באמצע הלילה היא ילדה אותו כבר מת), אבל היא בסדר, לפחות גופנית. אני אפילו לא רוצה לחשוב על המצב הנפשי שלה.

דברים כאלה בהחלט גורמים לבעיות שלי להתגמד.

אני רוצה לדבר על נקבה שהכרתי מקרוב, קוראים לה מינג. ביחס לקודמת שלי, אין ספק שיש בה הרבה דברים שונים. היא יותר גבוהה (בהרבה), יותר רחבה (בלא מעט) והרבה יותר חזקה. יותר מהירה, יותר צעירה, יותר מפנקת, ובאופן כללי היחסים שלנו הרבה יותר נוחים, והרבה יותר קל להסתדר איתה. היא מציעה לי הרבה דברים שלא היו לי קודם. אמנם תחילת הדרך שלנו הייתה בעייתית בגלל געגועים לקשר הקודם שלי, אבל היום עבדנו על הבעיות ויצאנו לטיול ארוך, בגשם. דסקסנו על הבעיות כל הדרך לתל השומר וחזרה, ועכשיו אנחנו מסתדרים.

אני חייב לומר שחלונות ומראות חשמל, נעילה מרכזית, מנוע 1600 סמ"ק, הגה כוח (שלא לומר מתכוונן), בידוד רעש, מזגן שממש עובד כמו שצריך, צ''יינג'ר לדיסקים בתא המטען ומרחב הרבה יותר רציני יכולים להשכיח ממני את ג'ינה די בקלות.

מינג, אני אוהב אותך. הלוואי ונבלה עוד הרבה סופי שבוע ביחד.

משמרות הלילה שלי לימדו אותי דבר חשוב:

אני לא מכיר מספיק ינשופים, מסתבר, או שאלו שאני מכיר לא לקחו מספיק ברצינות את ההצהרה שלי שאני פנוי שעות ארוכות בלילה ואם רק תשאלו, אני אתן לכם קו בזק שבו אפשר להשיג אותי.

גם השבוע אני עומד לעבוד בלילה ברובו, אני רק מקווה שהפעם יורי יהיה איתי ביותר ממשמרת אחת,למרות שגם ריקי בסדר גמור (וכן, היינו ביחד בסילבסטר. זה היה נושא לבדיחה אצל כל המאבטחים כולל האחמ"ש, עד שציינתי שאני תפוס לחלוטין).

התחלתי להתאמן במשמרות הלילה, בהן לא קיים (כמעט) אף בן אדם שיעיר לי שזה סוג של מוזר שאני עוצר בכל נקודה בסיור ועושה 8 שכיבות שמיכה. כן, אני יודע ששמונה זה כלום. תכפילו את זה ב-20 נקודות שיש כל סיור ותגיעו למספר קצת יותר מרשים.

ככל שאני חושב על זה, אני מבין שהדבר היחיד שמחזיק את שארית השפיות הדרושה לי כדי לחיות היא העובדה שאני לא לבד. ואני מבין שזו המון אחריות ואני שונא להפיל כזו אחריות על אנשים, אבל אני באמת לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך.

בזכותך אני שורד. את הכוח שלי, הוד מעלתך.

לא עדכנתי כבר כמעט שבוע שלם בכל זאת, אחרי הכל. הייתי אומר שהייתי עסוק, אם זה לא היה נשמע מופרך בעליל. אז הנה אני שוב מתחיל לכתוב פוסט בלי מושג יותר מדי מה אני עומד לכתוב, מה שעל פי רוב אומר שגם יקח לכם בערך שבוע לקרוא אותו. טוב, נו. נתרכז בנקודות, על מנת להקל על הקריאה.

1) זוכרים את מה שכתבתי על היום המאורגן שלי? אז זהו, שאם כבר, הכל הלך יותר טוב ממה שהייתי יכול לקוות, חוץ מהעובדה שקמתי מוקדם מדי. כן, היכולת שלי לקום בשעות הכי לא מתאימות ולישון מעט (יחסית) דווקא כשאני כן זקוק לשינה הוכיחה את עצמה שוב, וקמתי בשלוש אחרי הצהריים, אחרי שמונה שעות שינה כמו שעון חצי שוויצרי (כי זה היה בדיוק, בחיי) חצי מרוקאי (כי עובד העירייה החביב שניקה עלים מתחת לחלון שלי ולא נתן לי לחזור לישון ממש עצבן אותי). אבל זה עוד היה נסבל, ציפיתי לחזור הביתה בשש בבוקר למחרת, וחמש עשרה שעות להיות ער זה אולי גבולי, אבל אפשרי בהחלט.

בסביבות עשר החלטתי שבכל זאת המצב דורש קפאין. אחרי ארבע כפיות גדושות של "טייסטרס צ'ויס" דאגתי להתקשר אליו ולשאול מה בקשר לקפה פילטר שדיברנו עליו יום לפני. כבר באותו זמן היה לי קצת קשה לשבת במקום (בכל זאת, הרבה זמן לא שתיתי קפה בכמויות כאלה) ולדבר בקצב שאנשים יכולים להבין אותי, אבל כל זה היה כשהיו לי עוד שש שעות להישאר ער (או ככה חשבתי), שלוש מהן בנהיגה. אז רציתי להיות בטוח.

Mental note: לא לשתות קפה פילטר יותר בחיים אלא אם כן זה מקרה חירום רציני, ובטח שלא אחרי שתי כוסות קפה חזק במיוחד וכשאני מתכנן לישון מתישהו אחר כך.

2) אין בן אדם אחד שדיברתי איתו על הנסיעה הצפויה שלי לנתב"ג (כאילו אתם לא יודעים למה) ולא אמר לי "תגיע מוקדם, אתה הולך להסתבך." וזה כולל את הפולניה (למרות שזה לא הפתיע אותי בכלל), אותה, ואת אבא שלי, שאמר שבפעם הראשונה הוא הסתבך. עכשיו, אבא שלי אף פעם לא מסתבך. תנחיתו אותו ממסוק באמצע אלאסקה בתוך אוטו, והוא יגיע לאן שרק תרצו באמריקה, והייתי אומר גם ישראל אם הוא לא היה צריך לחצות אוקיינוס. אז כמובן שאמרתי על עצמי קדיש ויצאתי לדרך חמוש במגהדת' ועם הרעלת קפאין מוקדם במיוחד.

הגעתי בלי להסתבך אפילו לשניה, אפילו בפניה אחת. אני, אלוף הארץ לשעבר בפספוס פניות וסגן אלוף הארץ לשעבר בלקיחת פניות מוקדם מדי, הגעתי בלי להסתבך. אף אחד מכם לא מופתע יותר ממני, אני מבטיח לכם, אבל כשכל מאה מטרים פחות או יותר כתוב על הנתיבים "3" בגודל שאי אפשר לפספס מהחלל, באמת שקשה לטעות בטרמינל. (ויצא לי חרוז, גם לאבא שלי בגינה יש עץ תפוז)

3) גם בתוך הטרמינל השילוט (לפחות בכיוון פנימה) התגלה כיעיל ביותר, וככה בשלוש וחצי לפנות בוקר כבר עמדתי וצפיתי במסך הנחיתות. השעה שלוש וארבעים צוינה בתור "Final" כנחיתה של טיסה 690 מפרנקפורט. טיילתי קצת בחנויות, שקלתי לקנות זר או דובי לכמה רגעים עד שהחלטתי שבכל זאת עדיין לא בא לי לתרום כליה כדי להיות מסוגל לשלם על אחד מאלה והתפשרתי על בראוניס קפה, בגלל שכל מה שהיה חסר זה אלכוהול והן היו כל השילוש הקדוש (שוקולד-אלכוהול-קפאין) במוצר אחד.

בסביבות ארבע וחצי כשהטיסה עדיין הייתה מסומנת בתור "Final" ועדיין לא נחתה, זה באמת התחיל להטריד. אבל בסביבות חמש, אחרי שאיכשהו הצלחתי לפספס את מושא הגעתי לנתב"ג מלכתחילה (והיא פיספסה אותי) נפגשנו ויצאנו. "יצאנו" כאן היא מילה אחת שמתארת עליה (וירידה בחזרה) במעליות ארבע פעמים, הליכה מצד אחד של אולם הקבלה לצידו השני שלוש פעמים, פעמיים טעות בקומת החניה ואחד אלוהינו שבשמיים ובארץ. עם אור ראשון יצאנו מהמקום המקולל הזה, ונשבעתי לא לחזור לשם יותר עד שהגהינום יקפא או שפשוט אני שוב אצטרך לקחת משם מישהו. אם זה מעניין מישהו, כן, זה אומר שבדיוק הספקתי לפקקים של הבוקר בכביש החוף.

שורה תחתונה: הגעתי הביתה באחת עשרה בבוקר, <הכניסו קללה עסיסית בשפה מזרח אירופאית כאן>!

היה שווה כל רגע.

4) כמובן שיום לאחר מכן כבר היה את המופע של קוקה קולה, או איך שצריך לקרוא לו, ואני מצטט אותה: "מופע רוק הגדול של השנה, עאלק." את עברי לידר לא ראיתי מאז יום הסטודנט בטכניון לפני שנה, את היהודים לא מאז יום הסטודנט באוניברסיטת ת"א, ואת היהודים כמו שצריך כמו שצריך לא מאז יום הסטודנט באניברסיטת חיפה.

כן, אני מסתובב בהרבה ימי סטודנט. Sue me. בכל מקרה, היה שווה לראות אותם, היה קצת פחות שווה להירטב ממבול שהתחיל לרדת בסביבות שתיים בלילה. פרשנו ברובנו, גילינו שג'ינה נעולה בתוך החניון של קניון לב המפרץ, ואכלנו בנאפיס בחמש לפנות בוקר. הבוקר היה אחד ההזויים, אבל לפחות הייתה לי הסעה ללב המפרץ וג'ינה עדיין חיכתה לי שם שלמה ובריאה.

5) ארוחת החג אצל אבא שלי הייתה אכן מושקעת. אני לא חושב שאי פעם אכלתי גם דג וגם עוף באותה ארוחה. ובכלל, הכמות של האוכל בהשוואה לכמות האנשים הייתה מטורפת בעליל. היה טעים בהחלט. ועוד היה על האש אתמול, אז בכלל. היו צחוקים בשני הביקורים, שזה תמיד דבר מבורך, ואתמול הספקתי גם לראות את אחותי החורגת שכעת נכנסת לחודש השישי להריונה.

התרגלתי די מהר לנסיעות האלה, חיפה-חדרה, וזה טוב, כי אני כנראה אבצע אותן הרבה מאוד בחודשים הבאים. חמישים ושניים קילומטרים מפתח של בית אחד לפתח של בית שני, וכל עוד זה לא כולל פקק של חזרה כלל-מזרח-תיכונית מהצפון למרכז לקראת צאת החג, הן גם לא ארוכות בכלל.

סיכמתי די יפה, בסופו של דבר, למרות שעדיין דילגתי על כמה דברים. אבל נעבור לכמה דברים נוספים שאני פשוט צריך לכתוב:

1) למדתי שאם אני לוקח מחשב ליד הקיר בחוות מחשבים באולמן, ומחשב אחד לידו שיש לו חיבור תקין לאזניות, אני יכול לשמוע פנדורה בלי להאיט את המחשב שעליו אני עובד (עובד - מעדכן את הבלוג), וגם להרחיק ממני אנשים (תתפלאו מה אנשים יעדיפו לעשות, העיקר לא לבקש ממך לפנות מחשב אחד. וגם תתפלאו מה אנשים שמבלים הרבה יותר מדי זמן בחוות מחשבים בטכניון מגלים. נניח, שהבלוגרית הזו גם מגיבה מכאן)

2) ה-19.9 היה, שימו לב: Intenational Talk Like a Pirate Day. כן, מה ששמעתם. אני מוכן לשים את השליטה העתידית שלי בעולם כשאני אומר: International my ass. היום הזה הוא המצאה אמריקאית אם אי פעם ראיתי כזאת. האנשים שם חסרי חיים בצורה תהומית ומטרידה במיוחד. כאילו הקטע עם המנטוס והדיאט קולה לא היה מספיק מטורף. Arrr, we're havin' tough sailin' ahead, me mateys.

3) האסאמאס הראשון של שנה טובה בא מדן. הבא מתאודור, וכשהם התחילו לבוא מאנשים אחרים נכנעתי ושלחתי הודעה מאסיבית שלפחות שיעשעה כמה אנשים. מי שטרח לענות גם קיבל הודעה אישית בחזרה. אם קיבלתם אסאמאס זה אומר שאכפת לי ממכם, ואם רק הייתם עונים הייתם רואים עד כמה. אם לא קיבלתם, זה אומר שאני פשוט לא אוהב אתכם, וכל מה שיש לכם לעשות זה להתכרבל בפינה ולבכות על מר גורלכם.

או שפשוט אין לי את הטלפון שלכם, וזו תקלה חמורה שאחריותכם לתקן.

4) תוך חמישה ימים שלא כוללים בכלל עדכון היו לי כמעט שבעים הודעות מייל מישרא. זה ממש גרם לי לחשוב שאוהבים אותי עד שגיליתי שבערך חצי הם עדכונים. מסקנה: אני מנוי לפאקינג יותר מדי בלוגים. אחרי גיחה אתמול אצל אבא שלי שכללה היענות לכמה תגובות ודילול הרשימה, נכנסתי היום לרשימה שבכלל לא קטנה יותר וביליתי ארבע שעות וחצי בקריאת עדכונים והגבה לתגובות. אגב, שלא יהיה לכם ספק, מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט כבר צברתי עוד כמה מיילים שאני צריך לבדוק.

5) משהו שמטריד את מנוחתי כבר כמה ימים: Zero Hour, מונח מלחמתי שלא ניכנס למשמעויות שלו עכשיו באנגלית, מתורגם ישירות לעברית כ"שעת אפס". למה לעזאזל? (ואני מתכוון ל"למה לעזאזל זה מטריד את מנוחתי?", לא ל"למה זה ככה?")

משעשע שדווקא אחרי הכרזה קבל עם ובלוג שאני לוקח הפסקה מספר השירה שלי אני מוצא שיר כזה יפה ואופטימי שמתאים לי, ולא רק זה, אלא מגלה שהסופר הבא ברשימה הוא שייקספיר. אז הנה לכם. מהפעם הבאה כנראה שאת המעט שעוד הבנתם מהאנגלית, בורים שכמוכם, אתם תאבדו. זה בסדר, אני לא מבין יותר ממכם, אז אל תרגישו רע.

,Come with me and be my love

,And we will all the pleasures prove

,That hills and valleys, dales and fields

.And all the craggy mountains yields

,There we will sit upon the rocks

,And see the sheperds feed their flocks

By shallow rivers to whose falls

.Melodious birds sing madrigals

And I will make thee beds of roses

,With a thousand fragrant posies

A cap of flowers, and a kirtle

;Embroidered all with leaves of myrtle

A gown made of the finest wool

;Which from our pretty lambs we pull

Fair lined slippers for the cold

;With buckles of the purest gold

,A belt of straw and ivy buds

:With coral clasps and amber studs

,And if these pleasures may thee move

.Come live with me and be my love

Thy sheperds' swains shall dang and sing

,For thy delight each May morning

,If these delights thy mind may move

.Then live with me and be my love

" Christopher Marlowe, " The Passionate Sheperd to His Love

אני עושה סקר. תוך כמה שורות אנשים מזהים את השירים האלה, או לפחות את המקור עליהם הם מבוססים?

מס' 1

היה זה יום ראשון, והשמירה המשיכה,

הוא היה מטורף, שבוז, משבת של מלאות

'חסרים לנו אנשים', סיים אחראי השמירות,

'מצטער, אבל זה קורה, עכשיו תעלה לשמור'

השמירה כבר ארוכה, והמחליף חייב לתפור,

עם מחשבות על התאבדות חוזר לבוטקה האפור

לא יכול להפסיק לשמור גם כשהצעירות נגמרת

רק כשאקבל סמ"ר זה עומד להשתנות.

-השמירות, מאות, אי שם בבסיס בקעות,

אני רואה סמל, והוא אומר פק"ל: 'משמרת שלישית'

חזרתי משמירה, עם הפנים בין הידיים,

הש.ג. לא מפחיד, הוא רק זקוק לרחמים,

מחר תהיה שמירה, ברורות התחזיות,

טוחן בלי הפסקה, ואין שום חדשות

עם קופסת שתיה מפח, שוב בבוטקה האפור,

זה חורף ארוך, ואני עדיין ממשיך לשמור

מרגיש כמו תאונה, אבל ממשיך לשמור כמו צעיר,

חוזר מתאונה, אבל ממשיך לשמור כמו צעיר.

- השמירות, מאות, אי שם בבסיס בקעות,

אני רואה סמל, והוא אומר פק"ל:

'שבור, ת'שמירה, תרותק, עשרים ושמונה'...

זה, חברים, מה שעושים בצבא, כשיש לך הרבה יותר מדי זמן פנוי והרבה, הרבה יותר מדי שעות שמירה כל שבוע. גם זה שהראשי תיבות של השם שלך זה ש.ג. לא עוזר יותר מדי.

חיכיתי הרבה זמן לפרסם את זה, אבל הגיע הזמן. היו שניים שלושה אנשים בבסיס ובקורס מש"קים שסגדו לי כשכתבתי להם את מילות השיר הזה.

תהיו רציניים, מישהו באמת עדיין לא זיהה אותו? יש לי עוד רמז. קוראים לו "להתראות נעורים, שלום לשמירה". מאת Quicksand.

מס' 2

בקושי עובר מדעי המחשב,

נכשל בחדו"א וזה כואב,

ופיזיקה דיכאון,

סטודנט שבוז, בטכניון!

עם זה לא התקדמתי הרבה מעבר. מישהו רוצה לשבת איתי ולעזור לי?

(כתשובה לשאלה המתבקשת: כן, אני עד כדי כך חסר חיים)

הפעם גם לא יהיו שירים של משוררים בריטים. למה? כי ככה בא לי (וגם כי שכחתי את הספר בבית). תסתפקו בשני השירים האלה, פרי עטי ומוחי הקודח.

הקדמה: הקטע הבא משוחזר ידנית. אם הבדיחות נראות מאולצות או ממוחזרות, הפעם לשם שינוי זה לא באשמתי.

אני לא יודע כמה מנויים יש לי (ויש לי, עם כל ההערכה העצמית הנמוכה. זאת קנוניה, אני בטוח), אבל אני מוכן להתערב על זה שכמעט כולם כבר פגשו אותי אישית או לפחות מכירים אותי הרבה מעבר לדפי הבלוג. אפילו במידע שלי באייסי אפשר לדעת עלי בערך הכל, ממקום מגורים דרך סוג דם ומידת נעליים עד מספר הטלפון הסלולרי הפרטי שלי, ולכן כשהיא העבירה לי את הפרויקט הזה והבנתי שאני אצטרך למצוא דברים כאלה, נתקפתי חרדות, עד שנזכרתי שאני בן אדם כל כך אדיש שאני לא מסוגל פיזית להיתקף חרדות, ושאני בכלל מחרים פרויקטים כאלה.

ואז נזכרתי בעוד משהו.

אני צריך לדחוק את הפוסט הקודם למטה, וגם ככה אין לי שום דבר לכתוב.

אז הנה.

ארבעה דברים שיש מצב טוב שלא ידעתם עלי (או: עד כמה אני באמת תמים):

1. הפעם הראשונה ששווה אזכור שבה שתיתי אלכוהול הייתה בצבא, כשהתחלתי לצאת למועדונים.

2. האקסית הייתה החברה הרצינית הראשונה והיחידה שלי, למרות שאחרי המקרה האחרון, למדתי שאני יכול להיעשות רציני גם אחרי חודש.

3. אני יכול בלי לחשוב אחורה יותר מדי להגיע לארבע בחורות שישנו איתי באותה מיטה בצורה אפלטונית לגמרי, ולא הייתה להן אפילו סיבה קלושה לחשוש.

4. אם אני מרגיש שעשיתי עוול למישהו, זה יכול פיזית להדיר שינה מעיני.

ארבעה סרטים שאני מקפיד לראות שוב מדי פעם:

1. סנאצ' (והעובדה שאני סטרייט לא מבטלת את האפשרות של אובססיה לבראד פיט)

2. אמריקה X (גם לא לאדוארד נורטון)

3. מועדון קרב (וזה די ברור, אחרי הקודמים)

4. מונטי פייתון (Name a movie. ANY movie)

יש רשימה ארוכה מאוד של סרטים שאני נהנה לראות יותר מפעם אחת. כל סרט שהיה בו קטע של " didn't see THAT coming" (ממנטו, החוש השישי, זהות, החשוד המיידי ועוד) או קטע של "Jesus Christ, that was awesome!" (טרילוגיית שר הטבעות, טרויה, Equilibrium ועוד) נכלל ברשימה, אלו פשוט אלה שאני מקפיד לראות שוב מדי פעם ונמצאים אצלי על ההארד דיסק או צרובים בהישג יד.

ארבעה מקומות שבהם גרתי:

1. הוד השרון

2. רעננה

3. חיפה (אפשר לקרוא לזה לגור, אני מניח)

4. נלך שבועיים קדימה ונאמר ת"א.

ארבעה מקומות בהם טיילתי:

1. פולין

2. ארה"ב

3. טורקיה

4. אילת

ארבעה אתרים בהם אני מבקר באופן קבוע:

1. ישרא-בלוג (כן, זה ממש היה קשה לנחש)

2. הדף שלי באלפווד (עוד מקום לבודק כניסות ותגובות. זונת צומי וכל זה)

3. Least I Could Do (קומיקס יומי שקורע אותי מצחוק)

4. האתר של הטכניון (מה? זה אתר הבית ברוב המחשבים בחווה!)

שלושה מקצועות שבהם עסקתי בעבר (גדלתי ברעננה, תאמינו לי, שלושה זה הרבה מעל לממוצע. עצם זה שלא קנו לי פז'ו 206cc מתנה לקבלת הרשיון כבר אומר משהו):

1. תומך טכני לתוכנה לפיקוח עם מוסדות תורניים (AKA: לגלוש בחיבור ישיר לאינטרנט ולשחק Half-Life תמורת 20 שקל לשעה)

2. מאבטח מוסדות חינוך (AKA: לכתוב 9 שעות ביום ולסבול זיוני שכל ממפקחים עם בעיית גודל תמורת 24 שקל לשעה ו-32 בסופ"שים)

3. שטיפת מכוניות (היי, זה משהו שעשיתי בשביל כסף)

ארבעה אנשים שאני עכשיו עומד להטריד עד שיצטרפו לפרויקט (אם אני הצטרפתי, all walls are off):

1. סקאי (כי יש מצב שהיא יותר תמימה ממני!)

2. צ'ר (כי זה צריך להיות ממש מעניין)

3. אליאנורה (כי הגיע הזמן שמישהו יגיד לה שהיא בלוגרית)

4. שיקה (כדי שתחזור לעדכן!)

ולסיום, ארבעה ציטוטים ראויים לאזכור:

1. "תראה, לפטימה יש גמל, היא מוכרת את הגמל לאחמד, אחמד מחליט שהוא לא רוצה גמל, אז הוא מתחיל לפרק את הגמל לחתיכות ממש ממש קטנות. הוא מוצא שכל חלקיק של הגמל יכול להיות יעיל ביותר וממציא פצצה ממש גדולה שמורכבת מהאטומים של גמל מדבר ממוצע. אטומים שכאלה הם מסוכנים ביותר, שכן גמל מדבר יכול לרוץ ממש מהר, ולהכיל המון נוזלים בתוכו, אבל זה סתם פרט שולי. בכל מקרה, כשמפוצצים גמל, זה יוצר אפקט דומה מאוד לפיצוץ גרעיני." (סקאי חושפת את סוד הגרעין האיראני)

2. "אני לא זאת שיושבת כל היום במקום קטן ואפל עם הרבה מחשבים ומעט שפיות" (נייטמארי מתארת באופן מדויק את חוות המחשבים באולמן)

3. ?Why are you dressed as tigers

To tell the truth, we're completely mad. We're inmates of a Bengali psychiatric institution and we escaped by making this skins out of old used cereal peackages

(מונטי פייתון, "משמעות החיים")

4. "הוא דווקא די חמוד, הקופיף הזה" (אלמונית מגלה משיכה מוזרה לחיות)

בשקט בשקט, הפוסט הזה הגיע ל-171 תגובות, הרבה יותר מהשיא הקודם שלי, שהיה 128 בפוסט יום ההולדת.

פקאצה? לא. זונת צומי? Yes, and damn proud of it!

ואם אנחנו כבר בעניין הזה, אני לא זוכר מתי עלה לי הרעיון בדיוק, אני אפילו לא זוכר בשיחה עם מי, אבל הוצע לי, אני מאמין שבצחוק, שאני אוציא כפתור בשביל הבחורות שהשקעתי בחינוך שלהן.

חה. זה ילמד אתכם לא להציע לי דברים כאלה.

הקרדיט של מציאת התמונה מגיע לי. הקרדיט של העבודה האמיתית מגיעה לה, ורק לה, כי אני קורבן מועדף של הרפיות.

בדיחה פרטית, עזבו.

בכל מקרה, התלמידה הנאמנה הזו יודעת קצת פוטושופ, והיא עיצבה את הכפתור, בגלל שאנשים גנבו את הקודם שלי הפעם יש בו גם את מספר הבלוג שלי ושלה. כן, אני מודע לזה שזה לא ממש יכול למנוע מאנשים לחמוס את הכפתור, אבל נראה לי שהסיכוי שירצו לגנוב אותו אפילו יותר קלוש מאת הקודם, גם אם הוא מעוצב בהרבה יותר כשרון.

בינתיים הוא מתנוסס ברשימות הכפתורים של שלושה בלוגים, אבל אנ עובד על להשיג עוד as we speak.

נ.ב.: לא, הרשימה של בחורות שחינכתי לא מסתכמת בשלוש. ממש לא.

אני יודע שזה לא באמת מעניין אף אחד, זאת אחת הסיבות שהחלטתי להפסק עם ההתיחסות המוגזמת שלי לטכניון בבלוג מעבר לעובדה שדשדוש בבוץ הזה לא עושה לי טוב בכלל, אבל הנה דברים שלמדתי השבוע בטכניון:

1) מבחן הסיום בקורס "כלכלה ומימון למהנדסים" הוא עם חומר פתוח... תסלחו לי, אבל פאקינג שיט, חומר פתוח! חוברת התרגילים שלנו מכילה תרגילים מבחינות!

2) מבחן הסיום במבוא להנדסת תעשיה, לעומת זאת, בוטל לחלוטין. בוטל. כלומר, כל הציון של הקורס הוא 33% הפרויקט שאם לא נקבל עליו משהו כמו 30 מ-33 הנקודות אני באמת אשתמש בידע שלי ביצירת נפאלם, עוד 33% שהם בחנים שיש כל שיעור שאמנם כמה מהם היו קטסטרופליים משהו, אבל אלו שבהם קיבלתי 100 עגול צריכים לכפר עליהם, שלא לומר שהמרצה החליט מעכשיו לתת שאלת בונוס מתמטית של 20 נקודות בכל בוחן כזה, והמשפט הזה כבר ארוך מספיק, לא?

בכל מקרה, ה-33% האחרונים הם עבודה של ניהול של מפעל וירטואלי שגם בהם אני מאמין שאני והשותפה נקבל ציון מספק. שורה תחתונה? אלו שני קורסים שאני לא חושב שלקוות ל-85 בהם זה דבר כל כך far fetched. כן, אני עדיין בטכניון, תאמינו לי, בדקתי.

בתוספת שני קורסי הבחירה שלי, ששניהם גם כן חסרי בחינת סיום ובעלי ממוצע 90 בערך, זה משאיר לי את חדו"א, אויבתי הותיקה. אולי זה הזמן לציין שאחד השותפים שלי לפרויקט במבוא להנדסת תעשיה עובד באס"ט בתור מורה פרטי, הוא מכין אנשים למבחנים בחדו"א. הוא גם טוען שהממוצע של האנשים שהוא מכין הוא בסביבות ה-80.

מספיק טכניון.

ארוחת שבועות היום הייתה בהחלט מספיק טובה כדי שאציין אותה פה. אמא שלי החליטה לעשות לזניה שרק מחיר החומרים שלה היה מעל 80 ש"ח, מה שאמור ללמד על איכות הגבינה. אכלתי כבר לזניות במסעדות לא פעם ולא פעמיים, "ספגטים" וגם "טאבולה" בהרצליה פיתוח שהיא באמת מפוארת יחסית. בחיים שלי לא אכלתי לזניה כמו שאכלתי היום. מיאו.

ראיתי את אחותי האובדת שוב, הגיע הזמן שהיא תיזכר שיש לה משפחה גם לא מהצד של חבר שלה באמת, אבל אני מריר? מה פתאום. העיקר שהיא עברה לגור איתו והשאירה את המערכת שלה בבית. כרגע יש לי ארבעה רמקולים מחוברים למערכת. אני חייב לציין שזה היה אחד הרעיונות הטובים שהיה לי בזמן האחרון.

ומחר? מחר אני הולך לאכול קרם שניט אצל אבא שלי. ושימותו הקנאים.

שבוע שעבר ראיתי את "Monty Python's "Life of Brian. זה ממש לא פלא שכבר שבוע שלם מה שרץ לי בראש זה:

If life seems jolly rotten

There's something you've forgotten

And that's to smile and laugh and dance and sing

If you're feeling in the dumps

Don't be silly chumps

!Just purse your lips and whistle, that's the thing

השבוע יש את The Meaning of Life. כן, עבר הרבה זמן מאז שראיתי את הסרטים האלו. יותר מדי.

"?Crusifixion" -

".Yes" -

".Good. Out that door, line on the left, one cross each" -

"?Crusifixion" -

".No, freedom" -

"?I beg your pardon" -

".Freedom. They said I didn't do anything, so I can go off and live on an island" -

".Oh. Jolly good" -

".Nah, I'm just kidding, it's crusifixion" -

"Monty Python, "Life of Brian -