It has been so long since I've been here..
I would like to say nothing changed, that I stayed the same, but I can't.
The smirk of innocense that was feautiring itself on my face the last few months dissapeared.
So much hatered, so much pain, and yet, i know it's for the best.
I can move on now, that I've seen what I was too blind to see all along.
I'd say that I'm sad about what hapenned, but I can't either.
I've done all I could, I've stepped over my pride for long enough.
It's time for me to rise above you.
Some people might be worth the erfford, but that depends on how much they invest in you.
There is just so much a person can take, and yesterday, was my braking point.
It all built up, too much for too long.
So I broke.
I'm still amazed how fast I jumped back on my feet, probably cause I'm used to this crap.
To be honest, I'm not sorry.
Of course, I wish it would last, but I can't stand this akward silence and grudge.
I fought my best, it's not my fault you gave up.
All I needed was to be needed by you, to be shown that I'm special to you.
And I won't cry, infact, I have a small grin on my face right now.
Do you want to know why?
Well, you can't.
You lost my trust, and you never gained it back.
So I guess you're just not worth it, as much as you are.
I give up, cause eventually, I need me more than I need you.
הגיע הזמן לשינוי. וזה בדיוקמה שקורה עכשיו.
אני תופסת אומץ, אני עושה את מה שאני צריכה לעשות, ואני חקה יותר מתמיד.
מילים מתוקות לא יבואו אליי, כי כרגע, אני קרה ואכזרית לכל מי שזה מגיע לו.
הייתי רוצה להגיד שאני מצטערת, לכל מי שהזנחתי אותו.
הייתי רוצה לבקש סליחה, על זה שדרכתי על עצמי.
וזה לא יקרה יותר, אני מבטיחה. כי אף אחד לא שווה את זה, באמת.
ועכשיו, עכשיו טוב לי.
עכשיו אני מי שאני באמת, אני ניקי.ואני שווה הרבה יותר.
עכשיו תסלחו לי על חוסר הענווה, אבל אין לזה מקום כאן.
זה התהליך שלי, וזה מה שאני חושבת. אני לא צריכה הצדקות, רק תנופה קטנה.
טוב לי. מקווה שיהיה טוב גם לכם.
באהבה, ניק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
