זה ממש מוזר לכתוב את מה שקרה כבר לפני כמה חודשים טובים.
אבל אני צריכה לכתוב את זה כדי להוציא את זה החוצה,
והנה זה יוצא.
אחרי שנרגעתי מכל הלחץ והכאב, וכשירד לי קצת כל הטמטום שנכנס אליי מלשתות הרבה, התישבתי על יד השולחן שלי והתחלתי לכתוב לרגב מכתב, מכל הלב.
כתבתי לו כמה שאני אוהבת אותו, וכמה שהכל נהיה מסובך מהדבר הכי קטן, ואיך שזה לא הגיוני שהוא כועס עליי עכשיו, בעיקר אחריי מה שהוא עשה לי. הסברתי לו שאני יודעת שמה שאני עשיתי היה רע, אבל אני נפגעתי בדיוק כמוהו ואף פעם לא הספקתי אפילו לחשוב על זה שוב לפני שהתחלנו להתראות שוב.
הסברתי לו בדיוק איך אני מרגישה כלפיו, וכמה שהוא חשוב לי, וכמה שאני רוצה להיות איתו ביחד אבל עדיין לא בטוחה כמה אני מוכנה לחזור לבן אדם היחידי שאהבתי אחרי שהוא בגד בי, וכמה שאני לא מנסה לצאת "הצודקת" בכל העיניין, אבל כמה שאני רוצה שהוא יבין שגם אני נפגעתי ולא רק הוא.
אמרתי לו כמה שאני רוצה שהוא יבוא לכאן עכשיו, כמה שאני רוצה לראות אותו, לנשק אותו, להתחבק איתו.
כמה שהוא חשוב לי, כמה שאני לא יכולה בלעדיו, וכמה שהוא חסר פה עכשיו לידי.
כתבתי הכל, בלי להחסיר אפילו רגש אחד שהתחבא בתוכי. שמתי במעטפה ושלחתי לו בדואר. ידעתי שככה, יהיה לי זמן לחשוב על דברים, לחשוב על מה שקרה עוד קצת, ולדעת שהוא עוד מעט הולך לדעת בדיוק איך אני מרגישה כלפיו.
לא היה לי מה לעשות חוץ מלהתקלח ולסדר את החדר, והזמן עבר לאט, מאוד לאט.
אז בזמן הזה, אם עד עכשיו תהיתם איך אני סוכרת את כל מה שקרה לי כל כך טוב, החלטתי לכתוב יומן. בכתב יד. כתבתי על כל דמות שהיא חלק מהחיים שלי, כתבתי על כל מה שקרה לי עם רגב, כתבתי על כל דבר שיכולתי לכתוב עליו, מההתחלה עד ההווה.
לא יכולתי להפסיק, היה לי כל כך הרבה מה להגיד.
ועכשיו, ברגעין אלו אני פשוט קוראת לכם את מה שרשמתי ביומן, בלי שום שינויים, הכל מועק לכאן כמו שהוא כתוב, ככה שזה יותר אמיתי.
לילה טוב ופורים שמח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
