לפעמים מאוד קשה להזכר בדברים שהיית בטוח ששכחת.
אומנם זה קרה לפני בערך שנה, ולא שכתי את זה לגמריי, אבל דיברתי על זה כל כך הרבה עם כל כך הרבה אנשים שזה הרגיש כאילו זה משהו יום יומי.
אני לא מרגישה בנח לכתוב על זה כאן, עדיין לא לפחות
כשאני ארגיש יותר בטוחה, יותר בסדר עם כל הסיטואציה, אני אכתוב על זה, כאילו אין מחר.
מבטיחה.
בנתיים, אני אמשיך כאילו שום דבר לא קרה, כאילו התעוררתי, עבר היום חזרתי לישון והתעוררתי שוב.
התקשרתי לאלמוג, וביקשתי ממנו לבוא לבית שלי.
הייתי צריכה אותו כל כך באותו הרגע, באותו הזמן.
הוא בא בערך אחרי חצי שעה, פעם הוא היה מתייצב אצלי החדר כמה שניות אחרי שהרמתי אליו טלפון עם בקשה נואשת.
הוא היה מאוד יבש, לא כמו שהוא היה פעם.
אבל אחרי שסיפרתי לו מה קרה, עם דמעות ובכי, הוא חיבק אותי ואמר שהוא מצטער,
שהוא הולך להיות כאן בשבילי אפילו אם הוא צריך להפר את ההבטחה שלו לרגב.
אז, זה היה היום שגיליתי שהוא לא היה יבש בטעות, הוא עשה את כל ההתעלמות בכוונה, כי רגב אמר לו.
והוא באמת חזר לעצמו, פתאום היה אכפת לו לשמוע מה קורה איתי, איך אני מרגישה, פתאום הרשתי בנח לידו.
הלוואי וכל זה היה קורה כמה ימים יותר מוקדם, ככה לא הייתי נואשת כמו שהייתי באותו היום.
אני יודעת שזה הכל מבלבל לדמיין\לתאר, אבל אני פשוט לא יכולה לכתוב מה קרה, זה מגעיל אותי לחשוב על זה.
אלמוג ואני מאותו היום חזרנו להיות חברים טובים כמו שהיינו פעם. והוא היה בבית שלי יותר זמן מאשר שהוא היה בבית שלו
ואני נהנתי מכל רגע.
גם לי דיברנו על מה שקרה בינינו, מה שקצת הציק לי, אבל בכל זאת גרם לי להרגיש כאילו שום דבר לא טוב לא קרה, הכל היה מושלם.
הוא אפילו לא ענה לרגב ואמר לו שהוא עסוק מאוד ולא יכול לדבר כשהוא צלצל אליו.
ואז התחלנו לדבר על רגב, אבל במשך כמה שעות טובות בכיתי לו שאני עדיין אוהבת את רגב, ושזה לא פייר איך שהכל נגמר.
והוא הבין אותי,
הוא אמר שאני צודקת,
הוא אמר שרגב לא רואה שום דבר כמו שצריך מאז מה שקרה, מאז שהוא בגד בי.
וזה לא שהוא גרם לי להרגיש יותר טוב,
הוא גרם לי להרגיש שכל מה שקרה זה לא רק באשמתי, ולא כל האשמה נופלת פה עליי.
ואז,
התנשקנו.
הפעם, ידעתי שזה היה אלמוג.
לא היה ספק במה שעשינו. שום ספק.
ואחרי כמה דקות, שנראו כמו שעות, השעות הכי טובות בכמה שבועות האחרונים שלי, הפסקנו.
"את יודעת שתמיד... הייתי מאוהב בך?" הוא אמר לי
תגובה לזה, לא הייתה לי. ידעתי שאנחנו יותר מידידים טובים, יותר מאחים, אבל לא חברים כי החבר שלי תמיד היה החבר הכי טוב שלו.
"ל..א, לא ידעתי, למה אתה מתכוון?" שאלתי אותו
אבל הייתה דפיקה בדלת, וזה גרם לשיחה שלנו להפסק כי הלכתי לפתוח את הדלת,
ורגב עמד שם.
זה לא שהרגשתי כאילו בגדתי בו, כי אנחנו בעצם לא ביחד.
וזה לא שהרשתי רע, כי זה לא שעשיתי משהו אסור.
אבל לא יכולתי לפתוח את הפה שלי.
פשוט לא יכולתי.
הוא ראה שמשהו לא בסדר.
אני לא יודעת אם זה בגלל מה שקרה לי יום לפני, או מה שקרה לפני דקה, אבל הוא ידע שמשהו לא טוב הלך.
הוא נכנס לתוך הבית ואלמוג בא מהסלון.
שניהם לא נראו מרוצים.
אני עדין אוהבת את רגב, אבל הוא בגד בי. ואלמוג אוהב אותי והתנשקנו כרגע.
והוא יודע גם מה קרה לי, לא כמו רגב.
לא היו לי הרבה ברירות,
"היי...מה אתה עושה פה?" שאלתי את רגב
"באתי, באתי לראות מה איתך...אבל מה אתה עושה פה?" הוא הפנה את השאלה לאלמוג
"אני פה כי היא ביקשה ממני לבוא" אלמוג אמר לו
"הייתי בטוח היה לנו הסכם אלמוג" רגב הזכיר לו
"אחי, קרה משהו שגרם לי להפסיק את ההסכם שלנו, ותאמין לי זה מוצדק"
הסתכלתי על שניהם, ושניהם לא ממש אהבו את כל הסיטואציה
"באו, באו נשב בסלון טוב?" ניסיתי להרגיע את כל מה שהלך
התיישבנו בסלון, אני ליד אלמוג, ורגב בספה משלו.
"אז...מה גרם לך להפסיק תהסכם שלנו" רגב שאל את אלמוג כאילו אני לא נמצאת
"ברצינות רגב, עזוב זה לא במקום" אלמוג ניסה להסביר לו
"הכל במקום כשזה מגיע להסכם לשנו, אחרי שדיברנו עליו שעות ואמרת לי שאתה מבין"
"תקשיב..." אלמוג התחיל להגיד
"רגב אולי תרגע? הוא כולה בא לכאן רק כי התקשרתי, זה לא שאתה תלית שכולה תכלת כשזה מגיע ללא להפר הסכמים" אמרתי לו
"הסכמים אה? אז ממתי שניכם הולכים מאחורי הגב שלי ומחרמנים לכם?"
הוא ראה אותנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
