לא בוכים על חלב שנשפך

הרגע הזה שאתם כותבים פוסט ואז הוא נמחק ואתם חושבים האם לכתוב אותו מחדש או לכתוב משהו אחר לגמריי..

אז עם כל הכבוד שיש לי לעצמי.. אני לא יודעת לשכתב טקסטים..

זה היה אחלה פוסט אבל קבלו אחד חדש.

אין דרך יותר טובה ממש קפה עם חלב סויה ואיזה סיגריה מסריחה בשביל לפתוח את היום.

משום מה גם את זה אני כבר לא מצליחה לעשות.

יש לי כל כך הרבה דברים לעשות ולסדר שכבר הלכתי לאיבוד ואני מחכה שהכל יסתדר מעצמו. זה לא יקרה. אני יודעת שזה לא יקרה אבל אני ממשיכה לחכות.

סיגלתי לעצמי דרך חיים כזאת שגם אם אני לא עובדת אני עושה משהו שמעביר לי את היום. עכשיו זה לישון.

אני ישנה כלכך הרבה שהמיטה כבר דוחה אותי. הריח של השינה לא יורד לי מהבגדים.

כל הזמן הייתי בטוחה שאני יודעת מה אני רוצה ומה אני מחפשת. עד שבאת ועירערת לי את כל החיים.

ילד קטן שלא מבין כלום מהחיים שלו עדיין.. נותן לי את החופש והבטחון להמשיך להתנהג כמו ילדה ולהצדיק את השטותניקיות.. ומצד שני גם לשמש דוגמא לחיים נכונים.. מכינים אותך לגן, לכיתה א' למבחנים לבגרויות, לצבא.. אף אחד לא מכין אותך לחיים. ואני מרגישה שזכיתי לעזור לך למצוא את הדרך, כי קצת הלכת לאיבוד בכל הדרכים של כולם.

אנחנו לא מבינים את זה תמיד, אבל התבנית הזאת, שכולם הולכים בה, לא תמיד מתאימה גם לנו. המשבצת הברורה הזאת שאנחנו קופצים אלייה ישר מתוך משבצת אחרת, מתוך הבועה שלנו לבועה אחרת שבסופו של דבר היא תהיה גם שלנו.

כל אחד הגיע לחיים האלה כדי להגשים איזהשהי מטרה. לא תמיד היא ברורה לנו מההתחלה.

החיים מובילים אותנו אלייה בהצלחות ובטעויות שלנו.

יש לחיים שלנו איזה מסלול מובנה שכולם עוברים, סוג של טקס חניכה כזה שאומר אם אתה כשיר או לא להתחיל את החיים..

מהתיכון לצבא, מהצבא למועדפת לעשות כסף או עגלות לעשות כסף, העיקר הכסף. אחרי זה טיול לחפש את עצמנו ולהבין מי אנחנו...

ובסוף אחרי כל זה אפשר להתחיל ללמוד בראש שקט.

לא כולם יכולים לעמוד בזה. לפעמים התהליך הזה לוקח כלכך הרבה זמן ואנרגיה שלא בא לך כבר להתחיל ללמוד אלא להתחיל לחיות.

לפעמים גם לקחת את הדברים הפוך ולא כמו כולם זאת הדרך שלנו להצלחה. 

אנחנו חייבים להפנים שאנחנו יצורים שונים כל אדם אינדיווידואלי ואדם בפני עצמו. כולנו שונים וכולנו דומים וכולנו רוצים את אותם דברים ברב המקרים.

כולנו רוצים להצליח.. כולנו רוצים מישהו שיחכה לנו וידאג לנו. גם אם זאת אמא והיא חופרת אנחנו כלום בלי החפירות שלה.

כולנו רוצים מישהו לאהוב ולדאוג לו.. מישהו להשקיע בו זמן.. ואנרגיה..

לא קשה להשיג את המטרות האלה.. אבל צריך סבלנות שלא נבזבז את האנרגיה שלנו לשווא..

אני לא רוצה להתייחס לשנה שעברה, אני חושבת שכל השנים שעברו היו טובות, אני חושבת שעברתי דרך ארוכה ומחשלת בדרך לאיפה שאני היום..אני חושבת שכל צעד שעשיתי קידם אותי למטרה שלי. 

אני מוכנה להתחיל את החיים שלי ומחכה לטרוף כבר כל העולם. אני בטוחה שאין טובה ממני במה שאני רוצה לעשות ושאני אצליח בכל מה שאנסה וזה מה שיקרה.

אני כמו מלכת באדולינה, רק של הממלכה שלי.. שעדיין אין לה שם.

שתיהיה לנו שנה טובה ומוצלחת!