במהלכו המראיינים קראו לי גזענית ואני אמרתי שאני לא משוגעת ושעמיר פרץ הוא שר הביטחון.

ב-12 נסענו לירושלים אני, צ'יחלי, ומיכלי ( השמות של כולנו נגמרים ב"י" ח!!!!! ), ראינו סרט שילווה אותנו כל ימי חיינו או משהו ואכלנו לחם עם חמאה ב9 ₪. אבל אני לא רוצה לדבר על הסרט, אני רוצה לדבר על הסרט הקצר שקדם לו.

די איחרנו , אז יכול להיות שאיבדנו את הפואנטה, העניין הוא שכך הולך הסרט:

אישה מסתכלת במראה ומדברת לעצמה באנגלית.

אח"כ היא יוצאת לרחוב ונרדמת בתחנת אוטובוס.

עכשיו רואים בחור הומלס ( שאח"כ מתברר שהוא לא הומלס ) עם גיטרה, שיער ארוך וקרחת בקודקוד מצלצל בטלפון הציבורי.

אח"כ הוא מתעצבן וזורק את הגיטרה שלו בכעס ואז מתיישב על המדרכה בישיבה מזרחית, אבל לא לפני שנתן לטלפון הציבורי צ'פחות בעורף.

אח"כ השניים נפגשים בתחנה ומדברים.

בסצינה הבאה הם נכנסים למרתף של מרתף עם ארגזים וכיו"ב  והבחור אומר לה בספרדית-לא-ספרדית שזו הדירה שלו ושהוא יכין לה משהו לאכול.

הוא ניגש לגז, מוציא מחבת ומתחיל לטגן משהו שהוא כנראה עגבניות ירוקות ( מטוגנות ).

הבחורה מתיישבת על ה'ספה' ואומרת לו "בוא תן לי נשיקה".

הוא נותן לה נשיקה.

-סוף-

בשלב הזה הקהל מצחקק צחקוק כללי ( :D ) ואני וכו' מתייפחות על המאבק ליסוע לירושלים.

מאוחר יותר חיכינו בטרמפיאדה לאדון ווסאבי ופגשנו טיפוסים ושירלי עישנה בשרשרת.

ב-15 היה לי ראיון עבודה לג'וזלנד.

כשירדתי מהאוטובוס מישהי אמרה לי מאחור "היי, סתיו" וכשהסתובבתי היא חייכה אליי.

הייתי כל כך מוטרדת באותו הרגע ( "כמה מוטרדת היית באותו הרגע?") הייתי כל כך מוטרדת באותו הרגע שהעפתי אליה מבט קר והלכתי משם.

ב-17 הייתה תערוכת עתודה או מה-לא.

בדרך הנהג שכח להוריד אותי בארלוזרוב ( תודה, נהג ) אז הייתי צריכה לתפוס אוטובוס בתחנה המרכזית.

בתחנה במרכזית יש הרבה דירוג מטריף עם פוני רחב שוליים-

 

,חנויות מאפה וסיגריות ובחורים שהיו רוצים לחשוב שהם חתיכים שמבקשים ממך את מספר כרטיס האשראי שלך 'סתם כי הם סקרנים'.

כשהגעתי לעניין היו שם ליטראלית איזה 1000 איש אז חטפתי פרוספקטים וקרואסון וברחתי משם.

קיבלתי בכניסה גם קלסר מדליק עם דף ועט מדליקים (!) ולא ידעתי מה אני עושה איתם, אז בדרך החוצה שאלתי קצינה כלשהי אם אני אמורה להחזיר אותם או מה והיא ענתה לי במתיקות חותכת וא-קצינית: " בטח!! זה שלך!! קחי את זה הביתה!!!!"

לא ידעתי אם מדובר פה בסרקאזם ( שהמציא הלורד סארק ) או אם היא רצינית וזה גרם לי לחשוב על מה השתבש בצבא בעקבות סרקאזם

( בחור: כל המידע המודיעיני מצביע על כך שאנו עומדים בפני מלחמה שתפרוץ בסביבות יום הכיפורים.

גולדה: אתה חושב? לאא, לא נראה לי. אין כל סיבה להיערך.

למעשה, קחו כולכם חמשוש ואני אשטוף פה קצת.  –שיעול- )

וקצת הרגיז אותי שהיא מעזה להיות צינית (באפן היפותטי ) אז הלכתי משם עם הקלסר בידי ויהי מה וחזרתי באוטובוס עם נהגת (!#2) שתחמה באיפור קבוע בשחור את אזור השפתיים כנראה בזמן נהיגה.

אתמול אכלתי מיקידיז עם מיכלי והנה דיאלוג:

מיכלי: "אל תסתובבי אבל יש מאחורייך משוגע"

אני נאבקת בכל האינסטינקטים שלי שאומרים לי להסתובב.

אחרי כמה דקות:

-הבחור בעל תסרוקת האוסקר* יוצא מהחנות-

*

מיכלי:"הנה, תראי "

אני"( מסתכלת אליו, מסתכלת לשולחן שלו )" מי מזמין מילקשייק וקולה?"

מיכלי:"אמרתי לך, משוגע."

מאוחר יותר באותו היום עברתי התמחות בקרפיה אפופת אדים וקוקוס.

שמחתי לגלות ששתי בנות לפני התעלפו בתפקיד הנ"ל.

היום אני אפקיד שיק מעורר רחמים בבנק ואז אארוז את החפצים ישר למזוודה מהכפר לעיר לכוון אילת, להמלט מן האספלט וכיו"ב.

אני רוצה להיות בקהל של קונאן אובראיין!!!!

אחזור בשלישי (:.

-סוף-

 

(שלום, אף )