פניני האמת של קרוליז בשיאם. ( הסבר בהמשך ) ( אווו...  כמה טלוויזיוני מצדי. )

קודם פשר היובש המוחלט:

* ראשית, מי שהוא  הBFFF שלי ומכיר אותי באופן שאף אחד לא מכיר ( או מי שבבעלותו מחשב בערך ) יודע שאני כלבת פייסבוק.

רציני, זה לא מצחיק יותר, פעם היתה לי סיבה להכנס לשם, היו קורים שם דברים, עכשיו הכל שם במצב חניה ושיא היום הוא כשאני משווה בין אנשים ובוחרת באקראיות מי יותר "tech savvy" כשאני יודעת שלא אני ולא אף אחד שהוא חבר שלי בפייסבוק מבין על מה מדובר.

*אני אוהבת את עצמי יותר מדי.

אני ממש אוהבת את איך שאני נראית וזה כבר מתחיל להיות לא טבעי.

אף פעם לא רציתי להיות מאלה שעומדים מול המראה המון זמן ו ( אני מתביישת לומר. ) מתאמנים על פוזות.

כן! פוזות!!!

למה אני צריכה להתאמן על פוזות? אין לי מושג!!!!

*באופן כללי אני נהיית די שטחית וגם די עשירה. מה קדם למה. מה קדם למה.

אני מוצאת את עצמי מתלבטת אם אני רוצה ללבוש הבוקר לכפ"ס את אותו המכנס שנראיתי איתו צועדת בבאר שבע לפני 6 ימים כי זה עלול להיות רפיטטיבי ומוגזם.

וגם, יש לי כסף בארנק. כסף פרטי שאני הרווחתי ואני לא מבזבזת על אוכל בחוץ ( ד'ו שבא לי על השניצל היפה הזה. )

אתמול, חברים, הלוויתי לאמי 200 ש"ח.

אני מטריפה את עצמי.

אז ענין הפות:

בימים הישנים והטובים בשלהי 2007 הייתי בת 17 וחברותי היקרות ביותר החליטו שבאירוע שכזה הם ינסו לא פחות מלמרר לי את החיים.

כך, בתי היקרה, מצאתי את עצמי באמצע מרכז קניות מצמידה קונדום ( מהאריזה.) שומני לשפתי המתפללות לטוב.

דבר הוביל לדבר ואני בפרץ שנינות כיווצתי פניי ויבבתי:

"איו, זה כל כך שומני ו...אעה!!"

וקרולין, במאמץ נואש להגדיל את הסיכויים שאקיא גושים אמרה:" זה אמור להכנס לפות, you know"

שניה.

שניה.

בואי, בבקשה, קרולין, בואי רק נשווה בין הפה שלי  למשרצת תינוקות מדממת! בואי!

כי יותר משאני נגעלת מניפוח חומר סיכה צמיגי עם פי הטהור המחשבה עליו דרומה ממש גורמת לי לשקול חיי נזירות עיוורת.

( הסרט המלא זמין למי שהוא חבר שלי בפייסבוק. *אתם לא רואים אבל אני מוציאה לשון עכשיו*)

צ'וקלט רייןןן.

הנה המדריך השלם לאיך להכשל בתיאוריה:( המדריך מנוסח בלשון נקבה כי זה אמור להכנס לפות )

-הקשיבי לעצות חברייך הטובים ובואי מאוחר יותר משתכננת ובכך תשאי בתורים במיטבם במשרד הרישוי.

-שכחי להביא עט.

-שכחי לשלם אגרה.

-עימדי במשך 15 דקות בתור הלא נכון.

-בזמן שאת בתור התפעלי מהרוסי המחודד עם הגאלח שמלפנייך ותני לאנשים לעקוף אותך.

-ציחקי בקול גדול כשמישהו אומר " אוף, התורים האלה, זה זוועה, למה אף אחד לא בטור? זו חרא של ממשלה אני אומר " ובכך בעצם תסתכסכי עם כל אזרח בארץ.

-כנדחפים בחיים שלך,  במקום להידחף גם, שאלי בכעס" מה זה? מה זה?" כשאת יודעת בליבך שזה לא ישנה שום דבר.

-כשסוף סוף את מגיעה למבחן תחשבי לפחות 10 דקות על התלאות שעברת ותסכימי עם עצמך שאת חייבת להצליח במבחן כדי לא לעבור את זה שוב.

- זמזמי בראש שוב ושוב את קטע המנדולינה הקצר בשיר רומיאו וג'ולייט.

-הרכיבי בראשך משפטים שמשלבים שורות גנגסטרים  עם נוסח אנגלי עתיק.

( "it is not fo sho, nor fo shizzle." )

-תגרמי לפלאפון שלך לצלצל.

-פיתרי את המבחן בעשר דקות בלי לבדוק את התשובות כי "מה כבר יקרה " ( את תיכשלי, זה מה שיקרה. )

לפני אלוהים-יודע-מה תפסתי טרמפ להוד"ש עם מורתי  לפסיכומטריוש, אומה תורמן.

באותו היום סחבתי איתי את תיק העבודות שלי מסיבות שלא מעניינות אתכם  וברגע של חולשה הבטחתי להראות לה את הציורים שלי באחת ההפסקות עם הסכמה פנימית שזה פשוט לא נועד לקרות.

בכל מקרה, בדרך לאוטו-ה היא העיפה מבט לקלסר הירוק האלגנטי ואמרה:

"בסוף לא יצא לי לראות את הציורים שלך."

אני:"אה, טוב, אז אפשר שאני אראה לך אותם בדרך"

היא:"לא, לא, זה לא נשמע לי רעיון טוב "

אני:" למה, להראות לך את התמונות בזמן שאת נוהגת נשמע לי כמו רעיון מבריק ונטול סכנות כלשהן"

היא:" אבל יכולה לקרות תאונה."

ובנימת  "מסכנה זו"  למה שלא פשוט תלכו מפה?

( פי אס (הערה עצמית למקרה שאפשפש בארכיון יום אחד) : איפשהו בין הפוסט הזה לקודם הייתי על ג'ט סקי וזה היה פאביולוס. )